יום ראשון 15 בספטמבר 2019
הבוקר היה קר יותר, 8 מעלות שמרגיש כמו 4 בגלל הרוח של "רק" 47
קמ"ש אבל אין גשם.
המילים בוקר טוב בשפה הפארואיזית דומה לגרמנית. כאן אומרים תודה רבה
קצת אחרת – נשמע כמו טקא פירה.
כתוצאה מהגשמים הרבים שהיו אתמול יש זרמי מים חזקים יותר בפלגים
ובמפלים. הכל מלא מים בשצף קצף. מופלא ומקסים לראות את זה.
נסענו אל הסלע המתנועע בכפר Oyndarfjørður הם קוראים לזה Rinkusteinar. הכפר Oyndarfjørður נמצא
בחלק הצפון מזרחי של האי
Eysturoy .
בכניסה לכפר מצד ימין יש שלט ומדרגות וניתן
לצפות בתופעת טבע מוזרה: סלע ענק שנמצא בתוך האוקינוס, קרוב מאוד אל החוף, מתנועע
קלות עם תנועת הגלים. התופעה בלתי מוסברת. שמו שרשרת רפויה שמחברת
בין גוש הסלעים ליבשה. באמצע השרשרת הזאת נתלתה שרשרת קצרה נוספת. עם כל תנועה קלה
של הגלים השרשרת המחברת בין הסלעים והחוף נמתחת או מתרופפת וקל מאוד להבחין
שהשרשרת המשתלשלת ממנה משנה את מיקומה יחסית לאדמה שמתחתיה. השרשרת עולה ויורדת
ללא קשר לתנועת הגלים.
גם כאן יש כלובי דגים במפרץ
המשכנו לבית הבא שלנו בעיר השניה באיי פארו – Klaksvik. עצרנו בתחנת דלק
וקנינו קצת מצרכים אבל לא היו ביצים כי נגמר להם. טוב שמצאנו ביצים בתחנת הדלק
הבאה וכך הרגשנו מסודרים.
כביש ראשי באיי
עברנו לאי Bordoy במנהרה התת ימית.
הגענו בקלות לבית הקטן שעל שפת האוקינוס. המפתח היה במקום שאניקה ,
בעלת הבית, אמרה שתשאיר אבל לא הצלחנו לפתוח את הדלת. למרות מה שידענו ולמדנו בGjogv. שוב היה מביך אבל לא הייתה ברירה אלא להתקשר
לאניקה. מהשיחה איתה התברר שפעלנו נכון אבל היה צריך להפעיל יותר כוח. אבי חשש
לשבור משהו והיה עדין מידי לדלת הזו.
המרפסת נראת לא כל כך חזקה ויציבה ובכל זאת יצאתי קצת למען התרשמות וצילומים למזכרת. המדרגות בתוך הבית מסוכנות ויש לרדת בזהירות רבה. אחרי שהתארגנו בבית, שתינו ואכלנו. הבית מצויד היטב במטבח כולל אוכל.
אפילו חלב היה במקרר ותיונים לתה כולל תיונים לנשים מניקות.
יצאנו רגלית למרכז העיר. יום ראשון היום והכל סגור (כולל מרכז המידע).
יותר גרוע משבת אצלנו. הלכנו לאורך הנמל וראינו את המקום משם יוצאת המעבורת שאנחנו
מקווים לקחת, אולי מחר לאי הסמוךKalsoy .
ליד בית עם חצר ניגש אלי איל שהיה ברור שהוא רגיל לבני אדם. רצה ליטוף ואולי גם חטיף. ליטוף קיבל חטיף לא.
בערך ב15:00הגענו לכנסיה המפורסמת כאן. ראינו שיש קצת אנשים מקומיים
שם, אפילו עם תלבושת לאומית אז נכנסנו. הייתי חייבת לשירותים ומצאתי אותם למטה ליד
המדרגות אבל את מתג האור לא מצאתי. מיששתי את הקירות עד שבחור עם תלבושת הדליק
עבורי (המתג היה בפרוזדור). הודתי לו בחיוך. כשיצאתי מהתא הספקתי לשים סבון ביד
ונפלה עלי חשכה מוחלטת! מישהו כיבה את האור. יצאתי עם הסבון ביד וראיתי אישה
שהראתה לי בברור את הדלת החוצה משם (ולא לעלות במדרגות). ממש זרקו אותי החוצה
מהכנסיה. הכל היה ללא מילים. הסתבר לנו שהיום 15 בספטמבר הוא היום האחרון שהכנסיה
פתוחה לביקורים בעונה.
הנוף הניבט מחלון הבית מהפנט ונעים לשבת ולהביט בקומרנים הצוללים
ובשחפים הרבים, שייט הספינות, דייגים עובדים על הרציף – נראה היה שהתמודדו עם משהו
שקשור לרשתות הדייג. קשה שלא לצלם כל הזמן. בתחילה תנועת הגלים גרמה לנו להרגשה מוזרה – קצת ורטיגו אבל אחרי יום
זה עבר. התרגלנו.
אבי חיכה שאנשים בבתים בחוף שממול ידליקו אורות בבתיהם כדי שיוכל
לצלם. מחשיך בסביבות שמונה אבל מלבד מספר חלונות בודדים לא נראו אורות מלבד תאורת
רחוב אחד. אף אחד לא בבית? היה מוזר.
מפרסומים בחוברת מקומית ובכלל כבר שמנו לב שתושבי העיר מאד נרגשים
מברכת השחיה שיש בעיר. כנראה עניין ייחודי בכל המדינה הזו.
 |
| חלון חדר השינה |
No comments:
Post a Comment