Vinna Austria with Sigal and Ari

 

וינה עם סיגל ואריאל

יום ראשון 19 באפריל 2026

באופן מפתיע הצלחנו להמריא כי הייתה הפסקת אש בין ארה"ב לאירן והיה יחסית רגוע עם לבנון. זו הייתה לי הפעם הראשונה שארזתי מזוודה רק מספר ימים לפני הטיסה.

לקחתי רכבת ישירה מנהריה לנתב"ג הייתה נסיעה טובה. איך שהגעתי לשדה הסתכלתי על לוח הטיסות וראיתי שיש הרבה איחורים כולל הטיסה שלנו 18:05 במקום 17:30. הודעתי לסיגל אבל הם כבר היו בדרך. ב14:30 נפגשנו. סיגל ביקשה כיסא גלגלים לקחו אותה עד למסועים ומשם שלושתנו נסענו בקלנועית שזה היה נעים וכיפי. וכך הגענו לאיזור השערים.

שדה התעופה עם אווירה שונה מכפי שמוכר לפני המלחמות. חלק מכניסות/יציאות סגורים. חנויות סגורות. המסעדה של בוואריה סגנון גרמני היה סגור לצערי. תמיד אוהבת לאכול את הנקניקייה שלהם. בקושי מצאתי סנדוויץ' ללא לקטוז כי הכל עם גבינה או שמנת. הסנדוויץ' שקניתי היה מאד גדול ולא טעים.

בזמן ההמתנה למטוס ניגש אלי ולארי (סיגל בדיוק הלכה) אדם מטופח רשמי ושאל אם יש לנו דרכון ישראלי – רצה לדעת האם אנחנו ישראלים הוא חשב שאנחנו תיירים אבל לא היה בטוח. הוא מטעם משרד התירות מחפש תירים לראיין או משהו כזה.

בחוץ ראינו מטוסים כהים בחנייה. אמריקאיים כנראה.

המטוס לא חנה בשרוול אלא יצאנו למגרש ועלינו אליו במדרגות, כמו בימים ההם.

בצ'ק אין בחרתי מושבים כך שגם ארי וגם סיגל יהיו ליד חלון ואני במעבר עם מושב בין ארי לביני. בתקווה שאף אחד לא יבחר את המושב הזה. לא הצליח, כי הטיסה הייתה מלאה לגמרי. המון משפחות והמון דוסים כקבוצה. הגיע בחור דתי (לא דוס שחור) זזתי לאמצע ואמרתי לו שישב במעבר וכך היה. דווקא היה בחור סימפטי אפילו הוריד עבורי את הטרולי.

במשך הטיסה יצא לנו לראות במשך שעתיים וחצי שקיעה יפה בצבעי צהוב, כתום ואדום, בצד החלון של ארי. זה היה כיף.

מעבר הגבול בוינה היה מהיר לכולנו וגם המזוודות הגיעו די מהר. הודעתי לנהג הטקסי שאנחנו מחכים למזוודות.

בשאטל

הוא נתן בוואטסאפ הוראות הגעה אליו. יצאנו החוצה והפעם ראיתי שיש שירה של מוניות כמו בנתב"ג. אז לא חייבים להזמין מראש מונית אם לא רוצים לנסוע בתחבורה הציבורית.... ברגע ראשון לא הבנתי היכן המונית לבסוף הבנו שזה מעבר לכביש במגרש החנייה. הגענו לבית המלון  Der Wilhelmshof  ברובע 02 . הנהג ראה את המדרגות ומיהר להעלות את המזוודות לכניסה. ממש יפה מצידו נתתי טיפ 10 יורו. הנהג התקשה באנגלית אז תקשרנו בגרמנית. הגיע לו. אגב ההסעה הייתה ללא עלות על חשבון בוקינג.

  מהשדה למלון

בצ'ק אין למלון הינו צריכים למלא הרבה פרטים. רצו פרטים על אריאל – אמרה שזו דרישה של המשטרה. אולי בגלל הגיל 15.

כשהגענו לחדרים: החדר  213 של סיגל וארי מרווח יחסית עם אפשרות להפריד מיטות אז הם ביקשו להפריד. נראה שהייתה קצת התמרמרות על שלא ביקשו מראש. החדר שלי 226 באותה קומה במין פינה היה לא נעים כי עם אווירה חומה חשוכה בלי תמונה. גם לא נקי עם אבק וחסר נייר טואלט. לא נראה לי שהחדר הוכן ללקוח חדש. ביקשתי עוד נייר טואלט מהחדרנית. לא עזר לא הבינה. לבסוף קיבלתי בקבלה.  וכך עליתי במעלית עם 2 גלילי נייר טואלט.

בכלל נראה לי שחסר בבית המלון הזה מנהל אחזקה שאחראי גם על החדרניות.

יום שני 20 באפריל 2026

לאחר ארוחת הבוקר במלון ביקשנו להזמין לנו מונית (למרות שיש לנו 3 כרטיסים לשבוע בתחבורה הציבורית, אבל הסתבר לי שזה לא מתאים למצב של סיגל וארי). בערך ב 10:00 הגענו לאקווריום הים Haus des Meeres

 מונית מהמלון לאקווריום

עולם הים  (Haus des Meeres) הוא גן חיות ייחודי הממוקם בתוך מגדל בטון עצום ממלחמת העולם השנייה, ממש בלב וינה. המקום מציע חוויה בלתי רגילה של מפגש עם מגוון עצום של יצורי ים וחיות אקזוטיות מכל רחבי העולם. תוכלו למצוא כאן יותר מ-10,000 בעלי חיים, החל מדגים טרופיים צבעוניים וכרישים אימתניים, ועד קופים שובבים ותנינים עצומים.

קיבלנו הנחת פנסיונר, ילד (עד גיל 15) ונכה.

האקווריום ממש מרשים עם יצורים מרשימים. הנחש הפתן הענק עשה לנו הופעה מרשימה בהחלט ניסה לחוש בצופים בו עם הלשון. מהמם.

  ישר על ההתחלה התרשמנו מאד מהנחש הענק . 

לאורך הקירות צינורות שקופים עם נמלים הולכות וסוחבות עלים

תולעי צלופח

הקופים מאד חמודים. אסור ללטף למרות שממש מתקרבים.

יש 11 קומות בקומה 8 סיגל הרגישה שהיא לא יכולה יותר וחייבת לשכב. ירדה למטה לבקש שיזמינו לה מונית ונסעה לבית המלון. המשכתי בסיור עם ארי. עלינו לתצפית.

בדרך לתצפית ראינו שהשאירו אגף לזכר מלחמת העולם השנייה עם תצוגות. יש גם אפשרות לסיור מודרך.

התצפית ממרומי המגדל הנוף של וינה מלמעלה יפה מאד ואפשר לראות את כל העיר  360 מעלות.

נכנסנו למסעדה אבל לא מצאנו מה להזמין לאכול. רק שתינו שתייה קרה כי היה לנו חם במבנה. סתם בלבלנו את המוח למלצר. אז קמנו ושילמתי עם טיפ גדול בגלל רגשי האשמה שלי. מספר קומות למטה הרגשתי שחסר לי המקל. עלינו חזרה והמקל חיכה לי בדלפק.

כשיצאנו מהבניין שמתי לב שאין לי תקשורת אינטרנט!!! השתמשתי בגוגל מאפ בנייד של ארי (לא מצא חן בעיניו) כדי להגיע לתחבורה הציבורית. נסענו בתחבורה הציבורית לבית המלון. לארי היה קצת קשה עם זה כי גם הייתה החלפה ברכבות והיה קצת צפוף.

הופתעתי לגלות שדלת החדר שלי פתוחה. כשבדקתי לא נראה שמישהו היה בפנים. מוזר. מזל שסיפרתי לסיגל כי מסתבר שזו היא. נתנו לה מפתח לחדר לא נכון (היא לא מצאה את המפתח שלה) וכשפתחה ראתה את הטעות וכנראה לא שמה לב שלא סגרה את הדלת.

הרבה התכתבות בוואטסאפ עם התמיכה של world 8 ונסיונות הגדרה. הייתי צריכה לשנות הגדרות . לבחור LTE ולסגור בחירת רשת אוטומטית ולבחור רשת מקומית שתעבוד. זה היה מעייף מעצבן ומיותר. לבסוף הצליח.

הם רצו לנסוע לקניון. ראיתי באינטרנט על קניון גדול Westfield Donau Zentrum זהו מרכז הקניות הגדול ביותר בתוך העיר וינה ברובע 22. הוא כולל 260 חנויות, מתחם קולנוע והרבה מאד סוגי מסעדות ומאכלים.

 מונית לקניון

 

כשירדנו מהמונית (למרות שפשוט להגיע עם U1) ראינו סופרמרקט ונכנסנו קנינו מספר דברים. אני קניתי נודלס שיהיה לי בחדר. נכנסנו למבנה וראינו הרבה מסעדות אוכל ואוכל – איפה החנויות ? עלינו קומות וראיתי בחור בפתח למתחם הקולנוע. שאלתי אותו איפה החנויות ענה לי שבצד השני של המבנה. בקיצור הבניין דומה לדיזנגוף סנטר.

בדרך לקניון

גיליתי שחנות הספורט שאהבתי Hervis שיש להם את המותג האוסטרי MARTINI  כבר לא ניתן להשגה שם. ממש חבל. אצטרך לחפש היכן כן נמכר המותג הזה.

קנינו שתיה בסטרבקס. אמרתי להם לסיים את השתייה כי אי אפשר להכנס למונית עם שתייה. לא הסכימו להקשיב לי. "זה סגור לא נשפך".... יצאנו מהבניין וחיפשנו היכן תחנת המוניות שראינו כשהגענו. לבסוף שאלתי מוכרת פרחים והיא אמרה ישר ושמאלה ואכן מצאנו. נהג המונית לא הכיר את בית המלון אבל הבין איפה זה. היה נחמד. התרשם מהגרמנית שלי אמר שאני דוברת גרמנית גבוהה Hochdeutsch

הכוונה שזו גרמנית תקנית זו שנלמדת בבתי ספר, משודרת בחדשות, ומשמשת בכתיבה רשמית.  זו הצורה המשותפת לכל דוברי הגרמנית, גם אם בבית הם מדברים דיאלקט מקומי. כשאמרתי שאין לי כבר עם מי לדבר (כולם מתים, הורים, אח, בני דודים) אמר שאני יכולה לדבר איתו. הוא העיר לסיגל וארי שאסור להכניס שתיה ואוכל למוניות על פי חוק. משטרה. אבל הנסיעה קצרה אז.... אמרתי להם באנגלית שהם לא מחונכים.

נתנו טייפ לאיש פסל רחוב

המפתח לחדר שלי לא עבד כנראה בגלל הסיפור עם סיגל והמפתח לחדר לא נכון. ירדתי לקבלה וקיבלתי כרטיס מתאים.

הלכנו למסעדה היפנית Taeko Ramen   לראות מה יש להם ללא גלוטן. יש מנה אחת. הזמנו כדי לקחת שיפודי עוף ואורז עם ביצה. חיכינו בנחת בחוץ. הם ריחמו עלינו והביאו משקה ממש טעים עם לימונים בפנים. המנה ללא גלוטן קטנה כי נחשבת מנה ראשונה ולא עיקרית. לארי היה טעים אבל לא מספיק אבל סיגל לא רצתה את האורז כי היה עם בצל ירוק (וטעים).אז ארי אכל ונהנה.

ארוחת ערב

  הליכה מהמלון למסעדה היפנית

יום שלישי 21 באפריל 2026

4-14 מעלות צלסיוס. מעונן וקר יותר מאתמול, ייתכן טפטוף. 7 מעלות מרגיש כמו 4.

בשעה 11:30 יצאנו רגלית לPrater  לונה פארק ענק וותיק מאד בוינה. מעל 250 אטרקציות. עם הגלגל הענק שהוא הסמל של העיר וינה. מרחק הליכה מבית המלון.

 אל הפארק

ארי נרתע מבית הרוחות והשדים.  Daemonium” " אז רק סיגל ואני נסענו בקרונית וארי חיכה למטה. נהננו מבריכת כביכול מי דם. היה נחמד מאד ומשעשע. ארי קצת כעס.

המשכנו ללכת וארי לבד לגמרי עשה את המתקן של כובעי הסומבררו מקסיקני. הוא נהנה.

מתקן אחר נראה יותר מפחיד. סיגל שילמה ואז ארי נבהל שזה יהיה מפחיד. המפעילים לא ויתרו לו ומאד הלכו לקראתו, לא היה מישהו אחר הכל רק לארי. סגרו את המוסיקה כך שלא יזדקק לאוזניות שעלולות ליפול. בסוף עלה על המתקן שהסתובב קצת גבוה. אבל עבר בשלום.

עליתי עם ארי על קרון קטן של תפאורה אינדיאנית חשבנו שזה קצת יותר גדול אבל התברר שזה ממש לילדים קטנים. היה מצחיק. גם כאן הינו לבד.

עליתי עם סיגל לעוד בית רוחות. זה שראש רובוט מזמין להיכנס אליו. הרובוט יופי אבל הסיבוב שם פחות מוצלח מאשר בבית הרוחות הראשון שעשינו.

לסיגל היה מאד קר למרות המעיל התרמי. אבל המכנסים והנעלים שלה לא ממש מתאימים למזג האוויר. לי ולאריאל לא היה קר. התחיל קצת גשם אז נכנסנו למקום עם מכונות משחק. סיגל וארי עשו מתקן של תחרות ביניהם לקליעה לסל. ארי ניצח.

עצרנו ליד דוכן יפה ומפתה של ממתקים. ארי בחר תפוח גדול מצופה שוקולד חלב. התברר כבחירה טובה וטעימה מאד. אמר שכך אפשר ללמד ילדים לאכול תפוחים.

הלכנו לגלגל הענק המפורסם. הוא הסמל של העיר וינה. הגלגל הענק של וינה (Wiener Riesenrad)  נבנה בשנת 1897  לכבוד יובל ה־50 של הקיסר פרנץ יוזף הראשון. שמנו לב שמספרי הקרוניות הם זוגיים בלבד:

הסיבה שמספרי הקרוניות בגלגל הענק בוינה הם זוגיים בלבד היא שהגלגל שוקם לאחר מלחמת העולם השנייה עם15 קרוניות בלבד, במקום 30 המקוריות — ולכן הושארו “חללים” בין הקרוניות, ומספרי הקרוניות עודכנו כך שיישארו רק מספרים זוגיים.

היינו בקרון רק אנחנו ועוד זוג נרגש. הגלגל מסתובב ממש לאט ובנינוחות וכך אפשר לראות טוב את הנוף ולצלם. נוף יפה של וינה.

יש הסברים לנוף שרואים

לפני סוף הסיבוב הבחנו שבקרון לפנינו שחונה בכניסה יש שולחן שמלצר עורך אותו ל 8 סועדים. עבד בזריזות. כנראה שאפשר להזמין ארוחה. "אפשר להזמין ארוחה פרטית בקרון! הגלגל הענק בוינה מציע מגוון חוויות קולינריות בתוך קרונות ייעודיים, כולל ארוחות בוקר, ערב ודינר רומנטי." היינו תלויים באויר עד שהמלצר סיים לערוך.

קרון עם שולחן ערוך לסעודה

סיגל ואני קנינו 2 נקניקיות גדולות בלחמניות ארוכות בדוכן של הנקניקיות הוינאיות הקלסיות בכניסה לתחנה התחבורה הציבורית. ולקחנו כדי לאכול בבית המלון.

סיגל לא הרגישה טוב ונגמר לה הכוח אז השארתי את ארי על ספסל והלכתי עם סיגל לקצה הרחוב הקרוב כדי להראות היכן הפניה שמאלה לבית המלון ותוכל להמשיך בבטחה עד לשם.

הלכתי עם ארי למסעדה היפנית והזמנו את המנה ללא גלוטן פעמיים ועוד מנה אחרת שאין בה גלוטן וחזרנו לבית המלון. כשחיכינו ישבנו בדלפק ושתינו תה יפני. לי היה טעים. שמתי לב שהמסעדה עדיין ריקה. בדרך כלל מאד עמוס כאן ואין מקום ללא הזמנה מראש. אז צילמתי כדי להראות לאבי.

סיגל שמה לב כשחזרה למלון, לחנות ש"הכל ב 1 יורו" לא ידעה לקרוא בגרמנית שגם כתוב מ 1 יורו ויותר. השארנו את ארי לנמנמם. נכנסנו לחנות. היא בנוסח החנות "זול סטוק" אבל קטן ועמוס סחורה. סיגל קנתה לארי גולגולת יפה שהיא גם קופת חסכון. המוכר דיבר אלינו בעברית. מסתבר שהזוג כאן מזה 40 שנה בוינה והוא במקור מבוכרה.

סיגל קנתה פירות יער במכולת שבדרך וחזרנו למלון.

לקראת חשכה לקחתי את ארי שוב ללונה פארק כי ידעתי שהכל נראה אחרת בלילה. מלא אורות עליזים.

ארי רצה שוב תפוח מצופה והפעם בחר בציפוי שוקולד חלב. הפעם טעמתי מהתפוח והוא באמת במיוחד מאד טעים. 

עם התפוח הטעים

הלכנו עד הסוף והיה ממש יפה ושמח. התישבנו לצפות במתקן ממש מפחיד Prater Turm . אחת הקרוסלות הגבוהות בעולם שמוקמות בגובה של 117 מטר אנשים יושבים על מושב כשהרגלים תלויות באוויר והמתקן עולה ממש ממש גבוה תוך כדי סיבובים. התפלאנו שלא שומעים צעקות אבל כשהמתקן ירד חזרה שמענו שכן צועקים. פשוט זה היה כל כך גבוה שלא שמעו מרחוק. היה משעשע וצבעוני.

 

זה גבוה

בלילה מסתובבים יותר שוטרים ויש יותר השגחה במתחם.

ארי עלה שוב על המתקן הסומבררו. הפעם מלא אור. היה יחידי במתקן והיה נדמה שהפעם הסיבובים יותר זמן ופתאום היה שפריץ של ערפל אדים.

ארי יורד מהמתקן בסוף

לפני היציאה יכנסנו לחנות וקניתי שלטים על ג'סי וליידי.

חזרנו ברגל ועצרנו ליד דוכן הנקניקיות והיה מצחיק כיצד בחור שם נבהל כששאלנו האם יש ללא גלוטן. נכנסנו למקדולנד להזמין המבורגר ללא גלוטן ושתיה. לקחנו למלון. ארי אומר שבארץ הרבה יותר טעים ההמבורגר ללג.

 בלילה Prater

חזרנו למלון ופתאום סיגל הקיאה ממש חזק אז ירדתי לקבלה והבאתי משם חתיכות לימון.

התאכזבתי שמכונת הקצף התקלקלה ואי אפשר להזמין קופצינו ושוקו. אמרו שמחר יהיה.

 יום רביעי 22 באפריל 2026

7-16 מעלות צלסיוס. מעונן. 3 מעלות חם יותר מאתמול.

ב10:35 עשיתי צ'ק אין לטיסה של מחר. הצלחתי לתפוס מושבים לסיגל וארי חלון ואני במעבר ליד ארי. אולי נזכה למושב פנוי...

סיגל נשארה בבית המלון. ארי ואני יצאנו רגלית לכיוון מוזאון הפשיעה Kriminal  museum . זה מה שארי ביקש. למעשה ביקש מוזאון לעינויים אבל ההוא נסגר מזמן. הייתי די בטוחה שתהיה כאן אכזבה אבל לא יכולתי לומר כלום. גוגל מאפ קצת בילבל אותי, החץ הראה שמאלה ואמר ימינה. אמרתי את זה בקול ולפתע אישה צעירה ונחמדה מאד עצרה ושאלה בעברית לאן אנחנו צריכים והאם צריכים עזרה. הראתי לה על המפה כי היא לא מכירה את המוזיאון הזה. הבינה איפה זה ושאלה האם נרצה שתיקח אותנו באוטו לשם. עניתי שנשמח מאד. נכנסנו למכונית, שמתי לב שיש 2 בוסטרים מאחור. ארי התיישב ביניהם. הייתה שיחה מענינת מאד עם ליאורה – זה שמה – היא נולדה בוינה, הוריה הגיעו לכאן בשנות ה 80. היא ביקורתית עליהם, לא מבינה למה נשארו כאן. יש אנטישמיות. אמרתי בשקט שדווקא מקום טוב להיות בו בזמן הזה לעומת ישראל... אמרה שיש הרבה אנטישמיות ולא נעים. מדברים על עליה לישראל. ההורים לקראת פנסיה אז אין בעיה. חוששת על הילדים שלה בגלל הבדלי המנטליות בחינוך. צודקת. אמרתי שאני נולדתי בישראל ויש לי בעיה של מנטליות. סיפרה שהאנשים מהחינוך באוסטריה מנומסים ועדינים. הייתי שמחה לדבר איתה עוד ועוד אבל הנסיעה הייתה מאד קצרה והגענו ליעד.

נכנסנו למוזיאון, סיבוב עם צילומים ויצאנו. הלכנו ברגל חזרה לבית המלון.

 מהמוזיאון למלון

סיגל רצתה לסופרמרקט שכונתי קרוב Lidl שגם בלונדון קנינו בכזה  אז ארי נשאר לנוח ואני הלכתי עם סיגל.

כשיצאנו מהמלון אמרתי בקבלה שלא ניקו את החדרים שלנו. כשחזרנו הייתה המנקה בחדר.

הנייד שוב לא התחבר לרשת הסלולר. בחרתי רשת אחרת והסתדר. מעניין שהנתק בערך באותה שעה כמו קודם.

עם מונית הגענו לכתובת של הבית של אימא שלי  Pfluggasse 6  ברובע 9. לפני שהספקתי להזהיר את הנהג שהכביש ללא מוצא הוא נכנס, ניסה להסתובב ולבסוף נסע ברוורס אחורה.

  מבית המלון לכתובת של אימא ברובע 09

היה חתול שצפה בנו מהחלון

פעם במקום האופניים היו שולחנות בית קפה

סיפרתי קצת מסיפורי סבתא דורה והמשכנו ברגל לכיוון הגשר, הדרך שאימא שלי נהגה לעשות הרבה מאד בעיקר כשהלכה לבני הדודים שלה מעבר לגשר. (ברני, מני וסילוויה שהגיעו לארה"ב בבריחה שלהם). היא אהבה את הדרך הזו. הייתה שמש די חזקה, התמרחנו נגד הקרינה. מעבר לכביש הצבעתי על הפסל של שטראוס שאימא שלי מאד התרגשה כשראתה אותו בביקור שהייתי איתה. 

אהבה כי זה ליד כניסה לפארק Liechtensteinpark  שאהבה לטייל ולשחק שם. הפארק שבו אבי ואני היינו בפברואר השנה. שטח השייך למשפחת אצולה עם 2 ארמונות.

כניסה לפארק ואחד הארמונות מימין

הליכה לגשר

אזור הגשר. תחנת U וחשמלית

מהגשר השקפנו על תעלת הדנובה וסיפרתי איך אימא שלי עמדה כאן וראתה משהו צף במים בחושבה שזה כלב ולבסוף נודע לה שזה אחיה בן ה13 שטבע כי ילדים דחפו אותו למים והוא לא ידע לשחות. טראומה שלא התאוששה ממנה בעיקר כי אימא שלה לא התגברה על האבל. מכאן גם אחיה פיליפ ברח מהנאצים בזה שקפץ על קרון רכבת. עכשיו זה בלתי אפשרי אבל תחנת הרכבת עדיין קיימת ופעילה. חיפשנו שם שירותים אבל אין.

מבט מהגשר לתעלת הדנובה

על הגשר יש תחנת חשמלית. עלינו עליה ישירות לאזור בית המלון.

ארי ידע את הדרך למלון. כבר מתמצא.

לקח את סיגל לסופרמרקט שכונתי קרוב Lidl שגם בלונדון קנינו בכזה  ארי כבר מתמצא בסביבה של בית המלון ויודע את הכיוונים. נחתי קצת ומצאתי דרך AI חנות שנראה שמתאימה לארי.  Rattlesnake ברובע 07 קרוב לרחוב החנויות והקניות שאימא שלי מאד אהבה Mariahilfer Str. לקחנו מונית לשם.

מהמלון לחנות

זו הייתה בהחלט הצלחה. חנות עמוסה דברים יפים ומיוחדת ממש מתאימה לאריאל. היה לי מעניין לראות את סוג האנשים שנכנסים וקונים. ארי עשה קניה של 375 ₪. טען שהמחירים כאן טובים. 

סיימנו כאן אמרנו שנלך לאיזו חנות יד 2 ש AI הזכיר. לא רחוק אבל ההרגשה הייתה שהלכנו והלכנו. היו משבי רוח חזקים עם עלי פרחים שנשרו מעצים עם מערבולות. בעיקר ראו את המערבולת על הכביש-פרחים רוקדים. תופעה שלא רואים בארץ. סובבנו את הגב לכיוון הרוח כדי שלא יכנס לעינים. באמת ראיתי אזהרה גבוהה בתחזית על  פרחים/אבקני עצים .

חנות יד 2 גדולה ומאכזבת. Burggasse 24,  המחירים גבוהים וממש לא שווה להשקיע. 

לפחות היא הייתה לא רחוק מהרכבת התחתית אז הלכנו ל 2U ונסענו ישירות לתחנת Praterstern  שליד בית המלון.

מהחנות לתחנת U דרך חנות יד 2

 

בקבלה ביררתי שתיקנו את המכונה וקראתי לארי. יחד ישבנו ושתינו אני קפוצינו עם חלב ללא לקטוז וארי שוקו. היה נחמד ונעים.

שוקו וקפוצ'ינו

עשיתי מסדר המפקד לסיגל וארי בחדר שלהם לוודא שיארזו כבר הערב ולא ישכחו דברים. מחר השכמה מוקדמת מאד. בבוקר אעשה עוד מסדר לפני שנרד עם המזוודות. ביקשתי שיזמינו מונית לשעה 7:00 עבור 3 אנשים עם מזוודות. חשבו שאנחנו רק 2.

היום הפסקת האש אמורה להסתיים אבל טרמפ האריך לפחות עד שבוע הבא. טוב מאד עבורנו. נגיע הבייתה.

יום חמישי 23 באפריל 2026

מעונן חלקית 8-20 מעלות צלסיוס עם משבי רוח אבל זה כבר לא מעניין אותנו. הטיסה בשעה 10:35

בקושי ישנתי בלילה. גם הדאגה להתעורר בזמן וגם כאבו לי עצמות כף הרגל.

ב 6:00 ירדנו לחדר האוכל. הופתעו לראות אותנו. אכלנו ושתינו ועלינו חזרה. סיימתי את האריזה ועם המזוודות נכנסתי לחדר של סיגל וארי למסדר 2 שהכל ארוז. ירדנו לקבלה לעשות צ'יק אאוט. הנהג הגיע 10 דקות לפני הזמן (כראוי ליקים) ונסענו לשדה התעופה. הכל עבר חלק. 

מחכים לעליה למטוס

הטיסה הייתה טובה כי לא הייתה עמוסה. אף אחד לא ישב ביני לבין ארי וכמובן שזה היה נוח.

נחתנו בזמן אבל הופתענו שלא בחניית שרוול אלא עם שאטל הגענו לחדרון קטן לבצע את הכניסה – בדיקת דרכונים במכונות. את המשפחות עם הילדים הפנו למקום אחר. מוזר. משם הלכנו ברגל והגענו למסוע עם המזוודות.

נפרדתי מסיגל וארי שהמשיכו לפגישה עם שי שבא לקחת אותם ואני הלכתי לתחנת הרכבת לנסוע לנהריה. אבי בא לקחת אותי וכך חזרתי בשלום הביתה. ארי רוצה לחזור מתישהו לוינה מכאן שחזר עם טעם של עוד.