Faroe Islands-Back home 19-20 Sept. 2019

יום רביעי 19 בספטמבר 2019

התעוררתי מוקדם בחוסר שקט על שאין לאבי את ה Boarding לטיסה האחרונה ולכן לא הכל סגור לטיסות.

מעונן היום, 10 מעלות צלסיוס מרגיש כמו 7 מעלות. רוח דרום מערבית 21 קמ"ש מה שנחשב כאן Moderate wind וקצת גשם. רשום שיהיה גשום משעות הצהרים אבל זה כבר לא נוגע לנו כי הרי הטיסה בשעה 13:05. (האמנם?).

בזמן שאבי הלך בין הפוגות הגשם להעמיס את האוטו, בעל הבית הציץ מהדלת המחברת בין שתי הדירות. הכי חשוב היה לו לשמוע חוות דעת על האוכל. חמוד. היללתי ושיבחתי את האוכל וגם את הרעיון החכם והטוב בעיני, שיש את האפשרות הזו לאכול בבית. אמר שנכון שאין כל כך מה לאכול בסביבה ולכן חשב על כך. שיבחתי את הרעיון שהוא נותן שירות כמו  מונית.

יום חורפי עם גשם וערפל. באמת זמן לעזוב. קצת התברברנו למצוא את מקום החזרת הרכב (7 ק"מ משדה התעופה), למרות שכבר היינו שם כשחזרנו מהמפל המופלא. הבחור החביב בהשכרת הרכב, לקח אותנו במכונית "שלנו" לשדה התעופה. היה מאד נוח כי כך לא היה צורך להוציא את המזוודות בגשם.

בדרך לשדה שמתי לב לפסל יפה של סוס העומד על שתי רגליו האחוריות, עומד במים בקו החוף. הנהג אמר שהפסל מואר בלילה. מעניין שלא שמתי לב אליו כשעברנו שם ביום יפה אולי כי הייתי משולהבת מהמפל.

בשעה 9:30 הגענו לשדה לטיסה של 13:05. הכל עדיין סגור. הצ'ק אין למזוודות נעשה כאן באופן עצמאי לגמרי. המסוע עדיין לא היה פעיל – נפתח רק שעתיים לפני טיסה.

חנות הטלפון Foroya Tell (סניף מזו שקניתי את הסים בעיר) נפתחה בשעה 10. מרכז המידע נפתח רק בשעה 11:00 (אנחנו כבר יודעים וראינו שהיא תסגר ב20:00). 

נחתנו בערפל ונראה היה שגם נמריא בערפל. אמרו לנו שסוף השבוע יהיה שמשי לגמרי – דבר שלא זכינו לו כאן אבל שמנו לב שבשמש כאן חם ומסנוור.

בדיוטי פריי קניתי דברים כך שנפטרתי מכל הקרונות שנשארו לי.

ראינו בעיתון שיצא באנגלית לכבוד תיירי קיץ 2019 כתבות מענינות. אחת בקשר למעבורות של איי פארו – כמו זו ששטנו איתה – הן בנות 40, חלודות ובמצב לא טוב ומן הראוי להחליף אותן לפני שיקרה משהו לא טוב.

כתבה על אישה בת האיים שהתלהבה מישראל ועוסקת בתיירות לאתרים הנוצריים בישראל. מהכתבה למדנו שבני איי פארו קוראים לארצם The Land of May Be – ואכן למדנו להבין למה הם מתכוונים. 

התיישבנו לאכול פיש אנד צ'יפס ממש טעים. ראינו שנחת מטוס אבל לא שלנו אלא של אטלניק. קיבלנו הודעה שיש 25 דקות איחור לטיסה שלנו שזה ייקצר לנו את הconnection שיש לנו לטיסה לארץ עם Turkish airlines. מטוס האטלניק המריא. היכן המטוס שלנו? הודעה בכריזה שהמטוס שלנו חג מעל השדה ממתין לנחיתה.

פתאום ראיתי בין הקהל שמחכה לעליה למטוס את נועה וערבה – הבנות מהספינה! נועה ניגשה אלינו וסיפרה שהן בדרכן לדנמרק. סבתא שלהן שם. סגרו את עונת התיירות בספינה קצת מוקדם יותר, כי נדבקו מעובד שהגיע חולה לעבודה. לפתע נועה ואני קיבלנו בו זמנית הודעת SMS בטלפונים שלנו הודעה שהטיסה שלנו בוטלה!!! החל בלגן שקט. כל הנוסעים נעמדו בתור כדי לאסוף חזרה את המזוודות. בדרך החוצה ראו את שקית הדיוטי פרי שלי ואמרו לי שעלי להשאירה שם ומחר לקחת אותה לפני הטיסה. אח"כ תור לדלפק. בינתיים הלכתי להוסיף דקות שיחה בסים המקומי שיהיה ליתר ביטחון. קיבלתי עוד SMS שאנחנו רשומים לטיסה מחר בשעה 13:50 ושנעשה צ'ק אין. עשינו. בדלפק נתנו לנו שם של בית מלון בשם 62N  בעירTorshavn . להגיע לשם אנחנו צריכים בכוחות עצמנו. אין כבר מוניות פנויות, כי אין מספיק מוניות באיים לכל הנוסעים מהמטוס. עוד שעה אמור להגיע אוטובוס למרכז העיר. ערבה ניגשה אלינו עם הצעה שנחלוק רכב שכור. הן קיבלו בית מלון מרוחק ממרכז העיר. במיקום יפה אבל מרוחק. נועה מצאה רכב שכור בשדה התעופה – רכב שהוזמן ע"י נוסעים שהיו אמורים לנחות במטוס שלא נחת וחזר לקופנהגן. בשמחה היו מוכנים להשכיר אותו בתנאי שיחזור עד 11:00 בבוקר למחרת  (כדי להכין אותו לאנשים שהזמינו אותו ואמורים לנחות). כמובן שהסכמנו מיד. כך מצאנו עצמנו במכונית אחת 4 ישראליים ויוליה אחת (גם עובדת מהספינה). נועה נהגה במכונית. בדרך ראינו קשתות יפות. כל הזמן גשם והחלה רוח שאולי תזיז את הערפל משדה התעופה – הייתה צריכה לעשות זאת לפני מספר שעות. 

ושוב קשת נראת בדרכנו

החלפתי עם נועה וערבה מספרי טלפון כך שנוכל לתקשר בוואטסאפ וגם אוכל לשלוח תמונות שצילמנו בספינה שעבדו בה. הן מאד התלהבו לראות תמונות שבהן רואים אותן בעבודתן.

הגענו למלון N62 שבעיר. מלון מסודר, נקי והאנשים שם נחמדים. פקיד הקבלה חשב שאני מגרמניה – יחי המבטא שלי  :)

בדקתי באינטרנט היכן יש מסעדה טובה ומומלצת קרובה והינה מצאתי אחת ממש קרובה. ירדנו לקבלה ודיברנו עם הפקיד ואז התברר שהמסעדה המדוברת הייתה בחדר האוכל של המלון הזה! אבל נסגרה משום מה. ממש חבל כי יש עליה המלצות טובות מאד. מחוסר ברירה הלכנו שוב לעיר העתיקה וניסינו להיכנס למסעדת הטלה אבל לא היה מקום אז הלכנו למסעדה בה אכלנו – ברברה – וגם שם לא היה מקום. כנראה הכל מוזמן כי לא ראינו אנשים יושבים במסעדות. תמיד יש מי שמרוויח ומי שמפסיד. העסקים בעיר מרווחים מביטולי הטיסות.

בסוף היינו היחידים לאכול ב"פיצה קינג" – אמנם קוראים לזה פיצה אבל אכלנו שתי לאפות עם שווארמה טעימות מאד.

בחנות בעיר מצאתי את היוגורט האיסלנדי בטעם לימון! מיד קניתי שניים. אחד אכלתי עוד באותו הערב.

היוגורט הטעים

עכשיו ידעתי להעריך את המיוחדות בעצים שצומחים בעיר כאן. הרי יש ילדים באיים שלא ראו עץ בחייהם אלא אם הגיעו לעיר הבירה או לפארק נטוע עצים.

יום חמישי 20 בספטמבר 2019

בשתיים בלילה התעוררתי. היה מאד חם בחדר. אבי פתח חלון ונתן לאוויר הקר להיכנס ואני אכלתי את היוגורט השני :). חזרנו לישון והתעוררנו בשש בבוקר. בשעה זו היינו כבר אמורים להיות בבית בישראל.

11 מעלות צלסיום מרגיש כמו 9 מעלות. 93% לחות רוח קלה. אמור להיות יפה היום בלי גשם וערפל.

המשכנו לנסות להשיג את Turkish airlines אבל ללא הצלחה, במקביל רחל ניסתה מהארץ. אבי שלח אי מייל. שום כלום. מסקנה חד משמעית – לא כדאי Turkish airlines. אם נתקלים בבעיה אין למי לפנות ואין עם מי לדבר. גם חברת הנסיעות Gala אכזבה ביותר, כי מלבד לתת את מספר הטלפון של טורקיש ישראל ולומר לנו שעדיין הכרטיס שלנו לא ב No show ולכן כדאי לתפוס את Turkish airlines (נו באמת) לא עניין אותם כלום. לא ניסו  לעזור באמת ולא הפריע להם שאין לנו כרטיס חזרה לארץ. הרי אנחנו רחוקים, תקועים בחו"ל. השיחות בינלאומיות - לא מעניין אותם כבר קיבלו את הכסף שלהם.

בית הכלא

הבנות אספו אותנו כפי שסוכם. בדרך סיפרו מספר דברים הקשורים לאיי פארו. הן יכולות להיות מדריכות תירים. ראינו מבנה מאורך עם גג דשא -ממוקם על ההר Sornfelli מעל פיורד Kalbaksfjørður. נועה סיפרה שזהו בית הכלא של איי פארו. יש בו כרגע 10 כלואים. בזמנו היה כלא פתוח לגמרי עד שאחד ניסה לברוח וכך קלקל לכולם כי עכשיו חייבים רשות לצאת. מי שבחוץ יכול להיכנס חופשי. בן של אחד הסוהרים כלוא בו על אונס או הטרדה מינית. משמש כמעצר לאסירים המרצים עונשים קצרים. פושעים מאיי פארו המרצים עונשים ארוכים יותר נשלחים לבתי כלא בדנמרק.

ראינו שלט בתוך כיכר עם תמונות של בחור ורשום "Dirty". נועה אמרה שבדנמרק יש מנהג שבחור המגיע לגיל 30 ולא התחתן, זורקים עליו קינמון, אז אולי כאן עושים שלטים על הבחור שלא התחתן.

זה הזכיר לנו את הסיפור של הרווקים במושבוץ אלי עד. שאלנו האם הן יודעות מה זה מושבוץ ולהפתעתי אמרו שכן בטח. זה הפליא אותי כי הן צעירות עבור המושג ההיסטורי הזה – התברר שהתכוונו למסעדה בשם מושבוץ ברמת הגולן. זה היה מצחיק.

  עם נועה בספינה ועם ערבה ויוליה בשדה התעופה

היה ערפל ושמש בו זמנית ואכן הופיעה קשת. המטוס נחת. אבי אומר שיותר קל להמריא מאשר לנחות. אם כך יש  סיכוי שנמריא היום.

המטוס הגיע

בטיסה ישבה לידי אישה שסרגה עם 4 מסרגות משהו מצמר – מאד אופייני לאיי פארו. אפילו בבית המלון בקבלה היה למכירה צמר ומסרגות.

בטיסה עלה על דעתי שאם בהגיענו לאיי פארו היינו נרשמים למטוס של SAS לא היינו נוחתים מתי שנחתנו וכל הטיול היה אחר. הדייל במטוס היה מאד נחמד ואכפתי. הוא בירר וייעץ לנו שאחרי הנחיתה בקופנהגן ולפני קבלת המזוודות, נלך לTransport Center  וכך עשינו. כמובן שלא היינו היחידים מהטיסה שלנו שניגשו לדלפק של SAS. הם אמרו שהם לא אחראיים לדאוג לנו לטיסת המשך כי לא קנינו דרכם את טיסת ההמשך. אלו שתי טיסות נפרדות (זהו לקח לתכנון הטיולים הבאים). נתנו לנו אישור שאכן הטיסה שלנו בוטלה והגענו רק היום. ייעצו לנו לפנות לסוכנים של Turkish airlines בשם Aviator – ממוקמים בסוף טרמינל 2. אחרי שאספנו את המזוודות הלכנו לשם. ב Aviator הבינו את הבעיה שלנו וגם ניכר היה שיודעים על חוסר התקשורת הטלפונית עם Turkish airlines. הם סוכנים של הרבה חברות תעופה. באמת ניסו לעזור ולמצוא פתרון. ניסו ל"החיות" את הכרטיס עם קודים של טורקיש. יצא מחיר כרטיס מאד יקר כי כללו בזה קנס על אי הופעה (כי הרי לא הצלחנו לייצור קשר איתם) לטיסה. מיד הסוכנת אמרה שכדאי לנו לקנות כרטיס חדש ללא קשר לטורקיש. אבי מאד החמיא לה שהיא האדם הראשון שאפשר לדבר איתו ובאמת מנסה לעזור. דברים אלה מאד החמיאו לה ושימחו אותה וגם את הבחור הנוסף ששם.  היא הפנתה אותנו לבחור והוא מצא לנו כרטיס ברבע מחיר עם חברת Aeroflot Russian Airlines , דרך מוסקבה לתל-אביב. כך נגיע לנתב"ג ב11:10 בבוקר יום שבת (במקום ביום שישי 2:15 לפנות בוקר לפי התוכנית המקורית).

אכלנו במסעדת וואק – אוכל תילאנדי  מאד טעים. ליד המסעדה יש אקווריום גדול עם דגים מיוחדים. נחמד מאד.

 

כל המסעדות וחנויות נסגרות בשעה 22:00. ראינו איך שדה התעופה נראה בלילה – המנקים האוספים את העגלות וכסאות הגלגלים. בזמן ההמתנה לטיסה היינו עדים לפרדה בין בני זוג שנראתה כמו מקטע מסרט. היה להם מאד קשה להיפרד. 

למוסקבה טסנו ב 737-800 Boeing חדיש ונוח. היה מגניב לראות את ההמראה בזמן אמת מהמצלמה הקדמית של המטוס על המסך שבכיסא ממול. נחתנו בשדה התעופה על שם אלכסנדר פושקיין. היו לנו 3.20 שעות המתנה עד הטיסה הבאה.

ראינו בית מלון קפסולות – בהחלט מיוחד. התפוסה הייתה מלאה  - כך היה כתוב. 550 רובל לשעה.

Capsule Hotel

המחירים בחנויות ממש מוגזמים. ממש מטורף. כוס קפה ב35 ₪ - לא קנינו. בובת בבושקה שפוטין מצויר עליה 240 ₪. גם הפשוטות הרגילות לא הרבה יותר זולות. לבסוף קנינו מחוסר ברירה שני בקבוקי מים של 600 מ"מ ב 200 רובל (11.5 ₪ לבקבוק).

הטיסה לארץ הייתה כמעט מלאה. מטוס חדיש ונוח. Airbus A330-300. ההמראות בשתי הטיסות היו בדיוק בזמן המתוכנן. בחוברת הפרסומות במטוס נתקלתי בפרסומת שנראתה לי יוצאת דופן: מכשיר שבודק את רמת הקרינה הרדיואקטיבית של כל מוצר ובאותה הזדמנות עוד דברים -קצת מעורר הרגשת אי נוחות.

שוקולד קינוח שמחולק במטוס

שי אסף אותנו לכפר יונה ומשם נסענו יחד עם הכלבה שלנו, ג'סי , הביתה. סוף סוף.

בכללי על איי פארו - The land  of May Be:

• בזמן שהיינו אורך היום נמשך 13.12 שעות. השקיעה הייתה בערך ב20:00.הטמפרטורה נעה בעונה זו כל יום בן 9-12. אבל אם יש רוחות הנותנות הרגשה הרבה יותר קרירה. אם בתחזית רשום שאין גשם אז מידי פעם יש גשם כשרשום גשם סערה אכן תהיה סערה.

• כמו שאצלנו יש עודף שמש וחום באיי פארו יש עודף גשם ורוח.

• השפה הפארואיזית דומה לאיסלנדית ולנורדית עתיקה. הנורדית העתיקה היא שפה גרמנית עתיקה ולכן הצלחתי להבין מילים ובעיקר לקרוא מילים ולהבינם.

• הכל מכוסה עשב ירק ארוך מאד ואין אפילו עץ אחד טבעי. הרוח גורמת לגלים של עשב.

• כמות הכבשים כאן רבה הרבה יותר מאשר בניו-זילנד הידועה כארץ הכבשים (כבר מזמן זה לא כך שם). זהו גן עדן לכבשים (עד שאוכלים אותם).
  
  

• בכל מפרץ יש כ10 כלובי דגים בתוך מי האוקינוס בשנות ה90 של המאה ה20 הייתה ירידה בכמויות הדגה באזור האיים דבר שגרם לשפל כלכלי באיים, אולם לקראת תחילת המאה ה־21 התאוששה כלכלת האיים הודות לכלובי הדגה הגדולים. זו ארץ השחפים – הגיוני עם כל כך הרבה דגים.

• כל המדרכות כאן מאספלט – בעצם כביש מוגבה ומתוחם מהכביש באבני שפה.

• מעניין שגם במטוס, במסעדה בכל המקומות שהיינו כאן כולל בדירה הכסאות ומושבים לא נוחים. מוזר ומצחיק.

• יש הרבה מנהרות בעלות נתיב נסיעה אחד, שמיועדות לנסיעה בשני הכיוונים. גם בדרכי הנוף המומלצות. במנהרות אלו יש שילוט בכניסה לגבי הכיוון שמקבל את זכות הקדימה. במקרה של מכונית שבאה ממול הרכב שאמור לתת זכות קדימה צריך לסטות לתוך מפרץ העצירה הקרוב. בערך אחת ל-100 מטרים יש מפרץ עצירה.
  

• מקובל אצלם שעל המזרון העבה שמים מזרון דק. דבר שגרם לי כמעט ליפול מהמיטה כי המזרון הזה יכול לזוז בקלות.
  

• הקליטה הסלולרית לשיחות ואינטרנט קיימת בכל האיים בצורה טובה מאד.
• החיים באיים צנועים ולא קלים, הן מבחינת הטבע והן הריחוק מאספקת מוצרים, מתאים לאוכלוסיה מסוג מסוים ומיוחד. רוב בני האדם לא ישמחו לחיות כך ולכן יש הגירה שלילית מאיי פארו לדנמרק ולמדינות אחרות. כמובן שבשתי הערים קצת יותר קל להסתדר.