Europe: Faroe Islands Mulafossur Waterfall 12 Sept.2019

יום חמישי 12 בספטמבר 2019

נפרדים מהדירה. אכן דירה טובה ובמיקום טוב אמנם ישנה עליה תלולה עד לדירה, אבל שווה את המאמץ. התאורה בדירה חלשה וזה מאד הפריע לנו, זהו עניין תרבותי שגם בנורבגיה ראינו (או לא ראינו). המטבח מצויד היטב והמקלחת מצוינת. בקיצור ממש מתאים למגורים.

יום אחרון בעיר הבירה (כך חשבנו...) הלכנו ברגל עם המזוודות לתחנת הדלק Effo הקרובה. פעם ראשונה שראינו זריחה כאן בין העננים. מעונן חלקית ולא צפוי גשם. אפילו רואים שמים כחולים ושמש. פעם ראשונה מאז שהגענו.

בקלות הגענו לתחנת הדלק ומיד ראינו את המכונית "שלנו" בתדלוק. העסקה נסגרה בתוך המכונית. בחור נחמד הסביר הכל על המכונית והשכירות ולקח את התשלום (כרטיס אשראי כמובן). כללנו בתשלום את התשלום למנהרות כך שנוכל לנסוע בראש שקט. גם השתלם לנו מבחינה כספית.

שכנעתי את אבי שעל פי התחזיות שראיתי באפליקציה, היום יפה יותר מאשר ביום האחרון שלנו, כדאי היום לסטות מהדרך צפונה ולנסוע לאי Vagar - זהו האי בו ממוקם שדה התעופה. אם לא נצליח להנות מהמקום בגלל מזג האוויר עדיין תשאר לנו ההזדמנות לנסות ביום אחר. בתכנון המקורי של הטיול חשבנו לטייל בו בסוף הטיול שלנו אבל ברגע שהבנו את עניין מזג האוויר המשוגע והלא יציב כאן, הבנו שצריך לנצל כל הזדמנות. המפל נמצא ליד הכפר Gásadalur ושמו Mulafossur Waterfall .

האי Streymo, שבו עיר הבירה, מחובר לאי Vagar שבו שדה התעופה ע"י מנהרה מתחת למים שהיא כביש אגרה.יש עוד מנהרה כזו שעוד ניסע בה בהמשך.

מיקום שתי המנהרות מתחת למי האוקינוס

נסענו בדרך הנוף המומלצת במפה שקיבלנו במרכז המידע. הדרך עוברת ברמה הררית. מפלים קטנים עם זרימת מים מכל צד. הכל מכוסה עשב גבוה והרבה כבשים מפוזרות. בזמן שהם מעלות גרה הן יושבות במקום מוגן יחסית מהרוח כמו בצידי הכביש. תפס אותנו גשם די חזק. בתחזית לא הופיע הגשם הזה. כשהגענו למטה ראינו את הנופים של הבתים הצבעוניים, מי האוקינוס – הכל מאד יפה.

להקת אווזים

בדרך הייתי צריכה לשירותים. אבי ראה מכונית באיזה שביל צדדי והחליט לעלות לשם בדרך לא דרך. הסתבר שהגענו למקום של תחילת מסלול הליכה. היו שם שני בחורים שבאו לשם כדי ללכת את השביל הזה. עד שהם התארגנו בלבישת ציוד מתאים לרטיבות, ירדתי לנקיק קטן של זרימת מים. זו הייתה הפעם הראשונה שלי שהטלתי שתן ישר לתוך מים זורמים (מבלי לעמוד במים). נחמד.

כשהגענו ל Gásadalur לא היה גשם והשמש יצאה. הכל נהיה קסום ומופלא. לא יודעת כיצד לתאר. היה מושלם. השמש האירה את אזור המפל מהכיוון הנכון. היינו לבד בתצפית. מי המפל פוגשים את גלי האוקינוס המתנפצים בצורה מרהיבה ומהפנטת. רק כדי לראות את זה כדאי היה כל המסע הזה.

כשהרוח מתחזקת המפל נראה כמו שמלת כלה מתנפנפת.

אפשר לראות בסרטון את מהירות תזוזת העננים לפי הצל שלהם.

בגלל הרוחות החזקות מהירות תזוזת העננים באיי פארו מרשימה.

גם התנפצויות המים בצוקים שליד ולתוך הנקרות יפה. פשוט מהפנט ויפה כל כך. מרגש. מראה ריקודי מי המפל עם מי האוקינוס פרט על כל נימי נפשי חזק מאד.

כשסימנו – בעיקר אבי עם החצובה – רק אז הגיעו עוד מטיילים. ברור לי שלהגיע לכאן עם קבוצת מטיילים מאורגנת (אוטובוס) זה משהו אחר לגמרי ולא מוצלח כפי שהיה לנו.

איל יפה עשה לנו פוזה לצילום

כמות הכבשים באיי פארו רבה הרבה יותר מאשר בניו-זילנד. לאורך כל הכבישים יש גדרות אבל הכבשים מצליחות לעבור אותן. הן גם מגרדות את הגב שלהן בעזרת מעקות הבטיחות שלאורך חלק מהכבישים. יש להיזהר לא לפגוע בכבשה. החוק כאן אומר שאם פגעת בכבשה עליך לשלם קנס, את ערכה של הכבשה ואת תיקון הנזק במכונית. לכבשים יש צבעים וגוונים שונים משחור, חום עד לבן (מלוכלך מהבוץ) ומעורבים. הקרנים שלהם בצורות שונות ומאד מרשימות.

לסוסים באיים כאן יש רגלים קצרות

בחניה של המכוניות יש ביתן שירותים מסודר ומשם יוצא שביל קטן לכיוון מספר הבתים (כ15 בתים). יש בית קפה חביב. שם שתינו קפה ואכלנו משהו מקומי: חתיכת בשר כבש מיובש על לחם ועוד חתיכת נקניק טעים עם חתיכת מלפפון.

בכל הכפרים רואים בין בתי המגורים מבנים קטנים עם גג עשב - הצ'אטלר הוא מעין מחסן עץ מאוורר שלמעשה משמש כמקרר שבו מיישנים התושבים המקומיים את מזונם. הוויקנגים שהתיישבו באיים חששו שלא יהיה להם מזון למשך כל ימות השנה ולפיכך בעונות בהן ניתן היה לצאת לדוג או כשהיה צייד לוויתנים מוצלח, או בתקופות של שחיטת הכבשים (כיום בערך באוקטובר), הם היו נוהגים לתלות בתוך מבני הצ'אטלר את נתחי הבשר והדגים על מנת שיתיישנו על ידי הרוחות החזקות והטמפרטורה הנמוכה והקרה של המקום, לעיתים בתוספת המלחת המזון. השילוב של הרוח והקור יוצרים אפקט של מקרר טבעי, שמונע את ריקבון הבשר ועם זאת מיישן אותו עד לכדי רמה אכילה וללא צורך בבישול. עד היום נוהגים התושבים לשמר את מנהג המזון הזה ובשר הכבש המיושן הקרוי שְצֶ'רְפִּיצ'וֹט אהוב מאוד במקום. לאחר מספר חודשים של תליית הכבש בצ'אטלר, מגלפים עם סכין את הבשר לחתיכות דקות. בדרך כלל אוכלים אותו על לחם עם מעט חמאה – וזה מה שאכלנו.