2 פברואר 2019 יום שבת
מינוס שתי מעלות צלסיוס.
התוכנית היום היא לנסוע לגרמניה למוזיאון Dokumentation Obersalzberg ליד Brechtesgaden
הנהיגה לאבי לא הייתה קלה. הכבישים המכוסים
קרח בהחלט מלחיצים. מעבר הגבול לגרמניה לא מורגש. היה שלט פשוט עם האות D שרמז על מעבר
מאוסטריה לגרמניה.
איתן גילה את המוזאון הקטן הזה שנפתח בשנת
1999. המקום מראה את ההיסטוריה של
אוברזלזברג בתולדות הנציונל-סוציאליזם. מוצג בצורה לימודית והרבה קבוצות תלמידים מגיעים לכאן. ראינו
סרטון מאד מעניין ו"חזק" בגרמנית עם כתוביות באנגלית, בו הראו עדות של
אנשי המקום מהתקופה של היטלר, בו הם מתארים כיצד היטלר ומעריציו השתלטו על המקום. תיאורים
חזקים ומצמררים של הסגידה לאישיות של היטלר. מסופר כיצד אנשים היו לוקחים חצץ
מהאדמה עליה היטלר דרך ומצמידים לליבם. מזעזע. הכריחו את בעלי הבתים והחוות למכור
לו את ביתם. מי שהתנגד נשלח למחנה ריכוז. בשנת 1928 שכר היטלר בית באוברזלזברג ועד
1933 גורשו כל התושבים הקודמים וההשתלטות על כל הישוב הושלמה. כך הפך אתר הנופש
הזה ל"איזור הפיהרר" והפך למושב שני של ממשלה לצד ברלין. התעמולה ניצלה
את פנורמת ההרים הגרנדיוזית ביעילות בתקשורת כדי להציג את היטלר כפוליטיקאי קרוב
לעם, ידיד של ילדים וטבע, שכן טוב, מדינאי דגול וחזון יחיד.
היה מאד מפתיע לראות את כמות האנשים שבאים
לבקר במוזאון הזה. לא היה מקום בחניון בתשלום המפונה משלג ולכן חנינו על הכביש
הראשי ללא תשלום, אחרי שמישהו אמר לנו שזה מה שהוא עשה. (בעצם החניה בחוץ היא לא
חוקית כל כך אבל מי בודק בתנאים האלו) לא היה קר במיוחד. הרי שלג מפינוי השביל
מונחים לצידי כל השבילים.
לפני הכניסה היה איש עם שני כלבים. כלב אחד
קפץ בשמחה על חומת הקרח והחל לחפור בשלג ולזרוק שלג על השביל. מאד חמוד ומצחיק.
כמובן שחשבתי בגעגוע על רייס שלנו ז"ל.
בזמן התשלום בכניסה קיבלנו דף הסבר מנוילן
בעברית!
ישנה גישה לאחד הבונקרים. הבונקר ענק.
הזכיר לנו אוניה גדולה עם תאים, משרדים וכל מה שצריך כדי לחיות מתחת לאדמה הרבה
זמן. בונקר עמיד בפני התקפת גזים.
בכללי: האוויר יבש וזה מורגש ביובש בשפתיים
ובשיער. חומות השלג לאורך הכבישים המפונים גורמים לכך שהראות מוגבלת לסביבה.
מגיעים לצומת קשה לראות האם רכב מתקרב.
נהיגה כזו מזכירה סוס שעיניו מכוסות כך שלא יכול לראות לצדדים.
מחממים מאד בתוך הבניינים ונהדר לצאת ולנשום
את האוויר הצלול והנקי בנשימה עמוקה.
בדרך חזרה כלל לא הרגשתי שעברנו גבול
מדיני.
 |
| ליד חלון הראווה של האומן |
העיירה ריקה מאד. רואים קצת מטיילים, אבל
כמעט כל החנויות סגורות וכך גם המסעדות ובתי הקפה. עשינו סיבוב רגלי ולשמחתנו
ראינו את חלון הראווה עם גילופי העץ המדהימים של Karl Marbler בדיוק כמו שראינו בשנת 2003. נסענו
לבית. המראה מבחוץ נראה פי שזכרנו, רק עם שלג. צלצלנו בפעמון אבל לא הייתה תשובה
ואף אחד לא הופיע. קשה להאמין שהאומן הנחמד עודו בחיים כי הוא נולד ב26 ספטמבר
1930 – זאת סיפר לי אז – ביום ובחודש שלי.
היו קצת חנויות פתוחות
ליד מסעדה ראינו שלט המפרסם שבכל יום שני במסעדה בצד הארוחה יש הופעת מוזיקה עממית מקומית.
החלטנו שמתאים לנו להגיע לכאן כמסיבת סיום לטיול.
כשחזרנו לבית המלון נחרדנו לראות שהמסעדה סגורה. מזל שקנינו מצריכים אבל היכן נשתה משהו חם?
מאוחר יותר גילינו שהמסעדה כן נפתחה ואכלנו
את ארוחת הערב הטובה כפי שהתרגלנו.
No comments:
Post a Comment