Europe: 2006 October Vinna

וינה 22-29 באוקטובר 2006 דורה + שולי + איתן בכנס פליטי וינה

22.10.06 יום א'

נסיעה לשדה התעופה עם הרכבת של שעה 1:00 בלילה. אבי הביא אותנו לתחנה בנהריה. 2 מזוודות + 2 תיקי יד. הופתענו מכמות הנוסעים לבן גוריון. הופתענו מגודל השדה ומרחקי ההליכה. השדה החדש לא מצא חן בעיננו לעומת הקודם. האווירה קרה ומנוקרת והחנויות יקרות מאד ולא מעניינות.

בזמן ההמתנה למטוס ניסינו לנחש מי מהאנשים בעצם נוסעים לאותו מקום כמונו. (גם מוזמנים).

המושבים שלנו (שולי ודורה) היו "על הכנף". אמא הרגישה מצוין ולא הרגישה שזזים לכן אמרה "אבל אני לא מרגישה שזזים כי זה כל הזמן אותו דבר" ה"זה" היה חלק מהמנוע שראתה דרך החלון (אני ישבתי ליד החלון). אמרתי שאני מאד מקווה שגם לא יזוז ואני מסתכלת עליו ושומרת שאכן יישאר במקום.

בשדה התעופה בוינה חיכו לנו איתן (שהביא לפני כן את יובל לשדה לטיסה לארץ). מר וגב' Mrioti עם שלט JWS. עם טרנזיט נסענו למלון Stefanie. קיבל אותנו מזג אוויר ממש יפה.

בית המלון ממש יפה בן 300 שנה שבזמנו בן המלך נהג להתגורר בו. ריהוט עתיק. בעיקר כסאות (כמו בבית אבא).

כסא כמו בבית אבא - סבא מוינה

שם פגשנו את רנה וארתור דויטש מירושלים שהיו באותה טיסה כמונו. סיפרנו כמובן על הצירוף של השמנות שלהם עם שמותינו – שמות ההורים של סבא.

איתן ואני אחרי ביקור בחדרים, עשינו גיחה לוינה העיר – ניצול מזג האוויר היפיפה (לא ידענו שכך יהיה כל השבוע). ביקור במוזיאון שעונים (הכניסה הייתה חינם בגלל יום א') ממש יפה. בבית דירות 3 קומות.

הרחוב היהודי-רשום בשם הרחוב

הכניסה לבית הכנסת

Judenplatz

האנדרטה בצורת ספרים Judenplatz

Judenplatz

מזכיר את השעון שהיה בבית אבא

העיניים הם השעונים

כשחזרנו אמא אמרה שברני, פאולה, מני ומרים הגיעו והיא לא זיהתה אותם. הם זיהו אותה. בקיצור פספסנו אותם. אבל כשחזרנו מארוחת ערב (איפה אכלנו?) התנפלתי על ברני ופאולה בדלפק הקבלה מאחור. הם באו לחדר שלנו. החלפנו מתנות (הם נתנו סוודרים ואנחנו לוח שנה מהארץ) וקבענו להיפגש בארוחת הבוקר בשעה 8:00.

מכאן כל בוקר הייתה למפגש משפחתי (7 איש) ממש כיף 8:00-9:00 המלצרים כבר ידעו כשראו אותנו באים שיש להוסיף כסאות וצלחות.

פאולה, ברני, מני ומרים בארוחת הבוקר

ברני פאולה מני מרים אמא ואיתן

23.10.06 יום ב'

10:00 איתן ואני הלכנו להסתובב ובדרך קניתי גדילים לאהיל בסלון וקיפודים. אחד עבור פאולה ליום הולדתה.

אמא העבירה את הזמן בקניות ברחוב בית המלון. נעלים וחולצה (קצרת שרוול שהצילה אותי במשך השבוע כי לא הבאתי איתי בגדי קיץ....)

בצהרים הלכנו כולנו (המשפחה) לגן Au Garten. שם ראינו חנות מפעל לחפצים מפורצלן ומרחוק מבנה מכוער ומאיים ממלחמת העולם השנייה – בונקרים שנבנו נגד התקפות המטוסים.

פאולה ואיתן בכניסה לחנות המפעל לפורצלן

בני הדודים מני ודורה

הבונקר שנשאר מהמלחמה

פאולה

השלכת של העצים יפה.

בדרך חזרה נעצרנו בבית קפה. היה צפוף ונחמד ממש. מני הפתיע אותנו ששילם עבור כולם! מאחורי הגב.

כולנו בבית הקפה

19:00 ארוחת ערב בבית המלון מוזמן ע"י הארגון. היה לי חם מאד בטירוף .

בכלל לא הבאתי מספיק חולצות קצרות שרוול. מזל שאמא קנתה את החולצה. חם אוביקטיבי וחם כתוצאה מגלי החום שתוקפים בפתאומיות.

הרגע המרגש היה שמני ניגש לאיתן ואלי (ישבנו זה לצד זו) מאחור ליד השולחן ורצה להגיד משהו ופתאם לא היה מסוגל וחזר למקומו (מרוחק יחסית באותו שולחן). שוב חזר ואמר שינסה שוב ואז אמר

"I'm not jealous of Bernie and Paula for knowing you and the relationship but I'm enthusiastic"

ענינו שיש עוד הרבה שנים לפנינו לקשר ולקחנו ממנו את כתובת האי-מייל שלו. איתן אמר שאכן צריך להגיע לארה"ב. קטע ממש נוגע ללב.

האנשים בשולחן שלנו היו זוג מאוסטרליה ועוד זוג דתיים מאד נחמדים.

לאחר הארוחה ישבנו יחד בלובי להראות תמונות משפחה.

24.10.06 יום ג' מעונן חלקית עם טיפטוף קליל

קפיצה עם איתן בסביבה הקרובה לקנות קצת מתנות (הנרות...)

בשעה 10:30 אוטובוס מבית המלון סיור מודרך. עלינו לאוטובוס דוברי האנגלית כדי להיות עם המשפחה. אני מבינה טוב יותר את האנגלית (אני חושבת). הצלחתי להתיישב ליד פאולה כי ברני ירד רגע לשירותים.... פאולה שמחה.... ישבנו במושב הראשון וגם זה היה טוב.

ברכת שחיה כגוררת של ספינה על הנהר

מסתבר שאיזור בית המלון היה גם איזור של בית הספר לתפירה של אמא וגם זיגמונד פרויד גר שם ולמד שם.

14:00 Jause im Rathaus אירוח קפה ועוגה (לא משהו) בבית העיריה. ראש העיר לא היה כי היה עסוק בעיניים פוליטיים של הבחירות.


בחצר הפנימית

בחצר הפנימית של בית העיריה - איתן מצלם

נאומי קבלת פנים... Dr. Zelman

היה צילום קבוצתי. את התמונות קיבלנו ביום האחרון לשהותנו.

זו הצלמת

וזו התמונה הקבוצתית. רואים אותנו?

הרבה גלי חום תקפו אותי.

אחרי הסיור ישיבה משפחתית במלון להחליט מה עושים והיכן אוכלים בערב.

התייעצות משפחתית

נראה שהרבה יהודים מתגוררים ברובע הזה.

ירד קצת גשם וב 19:00 יצאנו לאכול ברונזברגר במרכז וינה קרוב לכנסית סטפנסטון. ההליכה הייתה ממש נעימה. כולם אכלו גלידה (ההשפעה של איתן – כל יום גלידה) ורק אני ואמא עמדנו בפיתוי ולא אכלנו. האמת הגלידה ממש טעימה. (אכלתי פעמיים במשך השבוע)

כשחזרנו למלון התיישבנו בלובי עם עוד מהקבוצה והיה ערב ערני בשיחות. אחת היא סופרת מלונדון (שני קביים ומתקשה בהליכה אבל רואים שהיא מאד אינטליגנטית) ברחה בגיל 8. איתן דיבר הרבה פוליטיקה כמו שהוא אוהב.

25.10.06 יום ד'

בארוחת הבוקר הרגילה שלנו. התברר מדוע אמא נמשכת כל כך לנעלים. כשהייתה במחנה נוער בערך בגיל 10 לא הסכימו שתלך איתם למסע טיפוס על ההר, כי לא הביאה איתה נעלים מתאימות. רק היא ועוד ילדה שהייתה חולה נשארו במחנה. זה פגע בה מאד. (בינינו אני בטוחה שהאשמה באמא. היא לא הקשיבה ולא התייחסה להוראות המדריכים. בטוח שהיה פתק להורים ובכלל מה צריך להביא וגם אמרו....) את הלקח שהייתה אמורה ללמוד מכך לא למדה.

בבוקר התפצלנו. איתן הלך לקנות ספר היסטוריה במרכז העיר ולבדוק בבית הכנסת על "דיטרסדורף" כי חסרה חוליה (דור). מני ומרים נסעו לראות הבית הישן של Herbest וכל מיני זיכרונות ילדות של מני (כמו מצבת הדג שילד אמרו לו שקבור שם דג שרצו לאכול אותו, אבל לפני שהרגו אותו הוא פתאם אמר שמע ישראל אז לא יכלו להרוג אותו וקברו אותו – כמובן שזה סיפור לילדים. פשוט קבור שם מישהו בשם פישר...). פאולה וברני הלכו לזיכרונות / מידע על מגורים של סבים של פאולה. אמא לא רצתה שוב לבקר בשכונה ובבית הילדות שלה. הייתה שם איתי ב1998. אמא ואני הלכנו לקניות ברחוב. אמא מאד מאד רצתה לקנות לי מגפים בחנות שקנתה הנעלים. אחרי הרבה מדידות (וזיעה) הצלחתי לשמח אותה בקנית זוג מגפים. גם סידרנו את טפסי הפטור ממע"מ – כך שנקבל חזרה את המיסים בשדה התעופה. מקבלים רק מהוצאה של 75.01 יורו.

מצאנו מדרסים לנעלים ומתנה ליעל ובכלל כיסוי לכרית עם ציור חתולים.

רשום על ציור הכלב: "אסור לי להיכנס"

14:15 נסענו לפגישה בשעה 15:00 עם נשיא אוסטריה Dr. Heinz Fischer בבית הנשיא (Bubdespräsidenten). הבית הוא ארמון עם אוצרות אומנות. יפים במיוחד היו התמונות מאבני חן.

הכניסה Die Prasidentschaftskanzlei in der Wiener Hofburg

אמא ואיתן בודקים שעונים....

בדירת מריה תרזה.

עוברים בחדר של Pietra Dura

בתחילה הושיבו אותנו בחדר על כסאות מוזהבים שורות שורות והנשיא נאם ואח"כ Dr. Zelman – הם חברים טובים ששמחו להיפגש.

ברני מוטרד מהעניבה

ברני מתלחש עם דורה

הנשיא Dr. Heinz Fischer נפגש עם Dr. Leon Zelman

הנשיא נואם

Dr. Leon Zelman

אח"כ הפנו אותנו לחדר אחר לכיבוד בעמידה של שניצלונים טעימים, יין ומיץ.חטיפי לחם קטנים. מכובד. אמא התלהבה מאד מהאוכל.

Die astronomicshe Standuhr

איתן נואם למני

התמונה שעל הקיר היא של מריה תרזה.

אני וצילומי הראי

אבנים טובות שזורות בכל

משם לקחו אותנו לבית אפשטיין Palis Epstein עם מדריך שמסביר ומסביר – בקיצור הוא דיבר ארוכות ממש יותר מידי. השתעממנו כהוגן. לא היה מעניים אבל Dr. Zelman מאד נרגש ממנו. בשבילו יש לזה משמעות פילוסופית. הוא תפס את איתן ואותי ביציאה ושאל איך היה. עניתי שלבד ללא הסיור המאורגן לא היינו מגיעים לבית הזה כי הוא לא ידוע. (שיבין מה שהוא רוצה) בגרמנית זה נשמע יותר טוב והוא קיבל את זה כמחמאה והיה מאד מרוצה גם הוא הודע שהמדריך דיבר יותר מידי. איתן חיזק את דברי. השיחה הייתה בגרמנית.

בני הדודים של אמא

מני ומרים הרבסט

מחלון הבית

מרים התרשמה מהדלת.

מבט מחלון אחר

באוטובוס בדרך חזרה לבית המלון מר מריוטי הסביר מאד יפה. היו המון פקקי תנועה, אולי כי הרבה יצאו לסוף שבוע ארוך, כי למחרת יום חג – יום חופשי.

פעם ראשונה לראיתי חניה שכזו

לא התחשק ללכת רחוק אז ניסינו מסעדה כשרה ממש קרוב בשם "בחור טוב". אוכל מזרחי (קבב) לא משהו. עם חומוס אחלה מהארץ.... אבל פאולה יכלה לאכול בשר...(קבב).

26.10.06 יום ה' חג לאומי ויום הולדת לפאולה

בארוחת הבוקר שמתי 2 המתנות (קיפודים) על הצלחת של פאולה כהפתעה. היא התרגשה מאד וגם קיבלת בונבונירה מהמריוטים שאמרו מזל טוב. מני ומרים מאד רוצים שנגיע לארה"ב לביקור. אמא ישבה מול מרים ואמרה שהיא לא תמיד אוכלת כל כך הרבה... מרים חשבה רגע ואמרה ואם כך אז בודאי שהיא Welcome אצלהם.... זה היה ממש מצחיק.

קיפוד מתנת יום ההולדת לפאולה

כל זוג הלך למקום אחר עד לפגישה/נסיעה ב17:30.

איתן, שולי ודורה הלכו ל Karl Platz לכנסיה והיה ממש יפה מאד שם.

שימו לב מה כתוב! מרגש

אח"כ למוזיאון Secession לראות את התמונה של Gustav Kilmet שעשה בהשראה של סימפונית בטהובן. לקחו הרבה כסף יחסית.

אמא לא יכלה לראות והרגישה לא טוב יצאה החוצה לאוויר הטוב. אבל לא עזר והתחלנו ללכת לכיון הרכבת אבל לא הרגישה טוב והתיישבה על כסא שהיה ברחוב (מבית קפה סגור). אמרתי לאיתן שעדיף למצוא מונית ובדיוק כשסיימתי המשפט הגיעו 4 מוניות ואיתן עצר אחת, איתה נסענו לבית המלון. כבר בדרך אמא הרגישה טוב יותר והתחילה לדבר על קניות (אבל החנויות סגורות היום). השארנו אותה לנוח במלון ואיתן ואני יצאנו. נסענו למרכז וטיילנו בגן העירוני.

דגם של וינה העתיקה מימי החומות

הכניסה לרכבת התחתית כשהחומות העתיקות שמורות ומשתלבות

איתן עוזר ומסביר לחבר'ה אוסטרים טיילים...

פרנץ שוברט Franz Schubert

Robert Stolz bust

J.E. Schindler

Promenade am Wienfluss im Stadtpark

Johann Strauss Monument

Franz Lehár Monument

Ludwig van Beethoven בטהובן

הלכנו ב RING המון עד לרח' החנויות כדי להגיע למסעדת השניצלים. ראינו קניון שכדי יהיה אולי לבקר ביום שבת עם אמא והגענו למסעדת השינצלים והיא הייתה סגורה!!! לכבוד החג. ראינו עוד אנשים שבאו והתאכזבו. משם המשכנו מאוכזבים ופתאם ראינו בית שרשום עליו שהוא הבית הכי קטן בוינה. מה מכרו שם? שעונים עתיקים!

אכלנו נקנקיה אופיינית טעימה עם לחמנייה וחרדל. בעמידה אופיינית ליד שולחן שמיועד לכך.

הבית הקטן ביותר בוינה Das Kleinste Hause von Wien 1872

17:30 נסענו בהסעה לערב Heurigen ב Heuriger Welser"". האוכל היה טעים מאד. אווירה מצוינת ומרגשת. ישבנו בשולחן כל 7 חברי המשפחה עם עוד שני גברים שהיו בגפם. המנגנים אקורדיון (אישה) ומנדולינה (או משהו דומה) ע"י גבר ניגנו לפאולה Happy Birthday ואז הסתבר שלעוד מישהו יש יום הולדת באותו יום. רופא שבא עם אימו מלונדון. הוא בא והתיישב ליד פאולה וקצת נשאר לדבר. הוא סיפר שהוא הוזמן להיות רופא המשפחה למשפחת המלוכה אבל סירב. בחור נחמד. מני שאל את המנגנים האם הם יודעים לנגן משהו יהודי והאישה אמרה שרק "הבה נגילה" אז הם ניגנו וחלק מאיתנו רקדנו הורה. (גם אני). גם שם סבלתי מחום הייתי לבושה חם מידי.

27.10.06 יום שישי

פגישת הבוקר הוקדמה כי כבר ב9:00 יצאנו באוטובוסים לבית הקברות. ביקרנו את סבא שייה וראינו לראשונה את המצבה שהזמנו בזמנו. אמא התרגשה בדרכה שלה. שמחה על המצבה ואמרה לי כמה היא שמחה שלשי קוראים שי ושיש עץ ליד הקבר והעץ שומר עם צילו על המצבה....

אמא נפגשת לראשונה עם המצבה של אבא שלה

פאולה קוראת תהילים

הבת, הנכדה, הנכד והאחיין של שייה אוזיאס לוסטר

מצא חן בעיני אמא שהקבר הוא מתחת לעץ - מקום יפה

ניסנו לעזור לפאולה למצוא את הקבר של בת דודה של אמא שלה, אבל לא מצאנו שם (אי אפשר היה לקרוא את הכתוב על המצבה).

מר מריוטי לקח את איתן אותי ברני ופאולה באוטו שלו (קרולה" שמצאה חן בעיני ברני וחושב לקנות כזה) לשטח הקברות שער 11 שם הקבר של סבתא של סבא ריצ'רד – רבקה רוזיליה ברואוור. בית הקברות מאד יפה בסתיו – בשלכת. ואז הגענו להכרה שהקבר שפאולה חיפשה נמצא באזור ההוא שהוא עתיק יותר. הסימונים שם חלשים מאד. בערב מריוטי אמר שאכן נמצא הקבר שחיפשה, אבל לא רואים הרבה המצבה מטושטשת. יש חלקים בבית קברות שנפגעו מפצצות שנפלו שם בזמנו. בזמן שנסענו שם (להכנס עם רכב עולה כסף) הוא הראה לנו 2 מקומות כאלו בדרך.

Rosalia Braver נפטרה ב15 אוקטובר 1916 בגיל 51

הקבר של סבתא רבא

17:15 נסענו מאורגן לבית הכנסת היהודי בוינה. שוטרים שומרים בחוץ ברחוב היהודי כל הזמן. בכניסה יש שמירה ובדר"כ צריך להראות דרכונים. במקרה שלנו מריוטי עמד ליד השומר וזיהה את הנכנסים של הקבוצה. אגב מריוטי לא יהודי. אני, מרים ואמא תפסנו מקום טוב מיציע (עזרת נשים) פאולה הייתה גם במקום טוב ביציע אבל באמצע עם הדתיות יותר... מני, ברני ואיתן ישבו יחד למטה. התצפית הייתה בדיוק מעל הבימה. היה מעניין מאד האקוסטיקה שם מהממת ומופלאה. היה מדהים ששרו את ההמנון האוסטרי. הרב הסביר שמכיוון שביום החג עצמו אין קהל בבית הכנסת הוא נוהג לחוג את החג ביום שישי שלפני החג או אחריו. השאלה מדוע בכלל שרים המנון מדינה בבית כנסת....היה חזן לבוש כמעט כמו כומר עם מגבעת. 4 גברים ועוד אחד שגם שר אבל בעיקר היה המנצח. האווירה שלהם הייתה קלילה וזורמת לכן נעימה. עם הרבה חיוך ולחיצת ידים כשבא מישהו מהחבר'ה. הרב נתן דרשה קצרה על פרשת נוח והשוואה לשואה (שואה עולמית) בסיום הדרשה אמר "שבת שלום" בעברית. איתן וברני הבינו שנגמר להחזיר הכיפה, הספר ולצאת, אבל אז התברר להם שעדיין לא נגמר (אחד אמר להם). בבושת פנים חזרו למקום כשמלעלה ראינו את מני מתמוגג מצחוק ומרים ואני מתאפקות גם לא להתפוצץ מצחוק. התפילה ארכה שעה שבסופה הפנו אותנו לחדר אולם שהיה מסודר כמו בליל סדר. האוכל של מסעדה כשרה שצמודה לבית הכנסת "אלף אלף" בחוץ אין שלט עליה. מי יודע יודע... היו נאומים קצת של Zelman והאוסטרלי הדתי והאוכל היה טעים כמו שאני אוהבת – אוכל יהודי אשכנזי. מרק קנדלך אחד, עוף עם אורז ואפונה וכו' קינוח עוגת תפוחים.

אלו שיכולים ללכת הלכו ברגל (קדושת השבת) והיה ממש נחמד כי מזג האוויר טוב.

28.10.06 יום שבת – יום חופשי

מני ומרים בארוחת הבוקר

חדר האוכל

מני ומרים נסעו במכונית של גב' מריוטי לרובע 20 והיה להם מאד מאד מרגש. מרים אמרה שזה היום הכי הכי שהיה להם. לקחו אותם לדירה ששם חיכו להם כ8 ילדים בני 8 עד 14 שלומדים ומתעניניים בנושא שהשואה / מלה"ע השנייה. הם הכינו שאלות ונפתח דיון של שאלות ותשובות. מרים אמרה שהיה כל כך מרגש שמני בכה מהתרגשות. בעיקר הילד בן ה-8. מרים שאלה אותו למה זה מעניין אותו והוא ענה שלסבתא שלו יש חברים יהודיים והוא שמע דברים וזה מעניין אותו.

איתן ואני קפצנו בבוקר לשוק ושם קניתי את הינשוף הקטן (שאיתן מקנא שהוא גם רוצה אבל לא היה עוד אחד). אמא קנתה עוד תיק כדי שיהיה לסחוב את הנעלים שקנתה. חזרנו ולקחנו את אמא לרחוב הקניות (רח' מריה הילפה) וקנינו מתנת יום הולדת לאמא – חלוק רחצה שחשקה בכזה כבר מזמן, מתנה לאבי, נעלים לאמא ולאיתן. משם הגענו למסעדת השינצלים (שהייתה סגורה בחג).

בערב יצאנו כל המשפחה למסעדת השינצלים כי זו הייתה המסעדה שהיה מקום ל-7 איש. המסעדות האחרות היו מלאות כי זה ערב יום ראשון... והיה ממש מוצלח. כולם נהנו מהאוכל והחברה. גם פאולה מצאה מה לאכול (סלט ופיטריות מטוגנות).