Europe

יום שלישי 6.05.08 מזג אוויר יפה מאד ונעים

ערב קודם סיון הגיעה לישון במעלות ולהעביר את חפציה למזוודה "טרולי". בלילה אבי לקח אותנו לרכבת של 1:00 (ז"א בוקר של יום ג').הנסיעה לנתב"ג הייתה רגועה.
הטיסה הייתה בסדר גמור והגענו בזמן.

בשדה התעופה של ברצלונה איתרנו מהר מאד את המזוודות ופנינו למודיעין. שם התברר שיש תקלה ולכן הרכבת בחינם עד יום שבת והם אינם יכולים למכור כרטיסים לתחבורה הציבורית (10T) ולא ליום ה Monserat. החלטתו לקחת מונית למלון CATALONIA PRINCESA HOTEL.

התמקמנו בחדר במלון. חדר אמבטיה מאד נחמד ומרווח: אמבטיה לחוד + מקלחת מרווחת לחוד + שירותים + בידה + כיור. שתי מיטות נפרדות מרווחות. ממש יופי. מראה גדולה, ארון כל מה שצריך.

יצאנו לשוטט להכיר את האזור והעיר. הלכנו לרחוב הראשי "לה רמבלה” - La Rambla

.http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%94_%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9C%D7%94

אגב לעזרה רבה הייתה לנו מפת העיר המנוילנת והמעולה של אמנון מואב. הרחוב הראשי נחמד אבל לא כל כך מלהיב כפי שתיארו אותו.
הרבה פסלים אנושיים, פרחים, ציפורים, צבים דוכנים וכוד'. הכל באמצע הרחוב שזה מאד נוח להליכה. שמח.

The city hall

פסלים אנושיים בשדרה הראשית לה רמבלה

מציירת ברחוב על פי תמונה שמחזיקה ביד

פסל קולומבוס - La estatua de Colón

הגענו עד לנמל – אזור נחמד. ראינו את הר היהודים שידענו שלמחרת אנו רוצים להגיע אליו.

רואים את הר היהודים ברקע

הנמל של ברצלונה

סיון על הגשר שיכול להיפתח

סיון ואני משתקפות במרכז. צילום דרך מראות תקרת המרכז המסחרי Maremagnum

זום עלינו מהתמונה הגדולה

טיילנו ברובע הגותי. ריח צחנה עלה מהביובים. הקתדרלה בקושי ניראת כי הכל פיגומים ושיפוצים.

יש אקוסטיקה טובה והיו שניגנו ושרו בין הסמטאות (מקבצי נדבות).

גם שוק האוכל צבעוני ונחמד. חיפשנו לאכול ונכנסנו למסעדה ליד השוק, אבל היה שם מלוכלך מאד. אמנם אכלו שם אנשים שלא הפריע להם אבל אחרי השירותים פשוט הסתלקנו. לבסוף נכנסנו סתם למקום שנראה נחמד.
סיון שאלה אם יודעים קצת אנגלית והאחד ענה שלא ושאל האם יודעת ספרדית. לימדו אותנו להגיד "חשבון" La cuenta (הועיל לנו בהמשך הטיול). המלצר שלנו היה מלוכסן עיניים והוא מאד השתדל והיה נחמד. האוכל טעים מאד. הפאיה – אוכל ספרדי טיפוסי טעים בהחלט. (סיון אכלה פאיה עם ירקות ופירות ים).

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%90%D7%99%D7%99%D7%94

יום רביעי 7.05.08 מזג אויר יפה ונעים

ארוחת הבוקר של המלון נחמדה ומשביעה עם שתיה חמה ומיצים. הלחם לא משהו – קשה, אבל אפשר להכין טוסטים.
יש סנדויצ'ים מוכנים מבגטים, אלה עם הטונה – טעימים במיוחד.

מעניין היה לראות שילדים הולכים לבית הספר בין 9-9:30 בבוקר. החנויות נפתחות ב 10:00. בתי מאפה ומכולת יותר מוקדם.

נסענו לתחנה המרכזית Espania שם קנינו את הכרטיס המשולב ל Monserat. שם לפחות היה מישהו שיודע אנגלית ויכול היה
להסביר. ראינו לאן צריך ללכת בשביל לעלות על הרכבת כך שלא נבזז זמן למחרת.

שער ניצחון Arco de Triunfo

פארק Ciutadella

המטרה MontJuic = הר היהודים (200 מטר). נסענו באוטובוס 24 שחיכינו לו די הרבה. ירדנו ליד מוזיאון MIRO .
ניצלנו את המוזיאון כדי ללכת לשירותים. בכלל מציאת מקום להתפנות בעיר, זו משימה קשה עבור נשים (ככה זה בכלל בערי אירופה, לא?)
וכאן מצאנו מקום יפה, מסודר ובחינם. רואים הרבה קבוצת ילדים מטיילים ברחובות – ממש נחמד לראות.
הילדים לבושים בתלבושת אחידה.

מוזיאון מירו

התחלנו לטפס על ההר היו מדרגות אז עלינו ומצאנו עצמנו במשתלה / פארק. יפה. בשלב מסוים שמתי לב לכביש ורכבים
שנוסעים במעלה ההר, אבל שמתי גם לב שאנו בצד האחר של הגדר ואכן התברר שאנו בשטח פרטי!
איך יוצאים מבלי לרדת חזרה? ירידה למטה לא באה בחשבון! מטפסים על השער והחומה!!! נו גם זו חוויה.
בכביש עמדה מכונית ובה ישב מישהו שהסתכל מה אנחנו עושות. לאחר שגמרנו את ההתפלחות החוצה בשלום המכונית המשיכה בנסיעה....

את הגדר הזו נאלצנו לעבור מלמעלה

המשכנו לעלות הפעם בכביש/מדרכה עד למעלה – למבצר שהוא מוזיאון צבאי יפה. מין טירה. נוף ברצלונה יפה.
ראינו את הקתדרלה יפה ובולטת וחשבנו שאכן כדאי להגיע אליה.

מכיוון שלא היו לנו כובעים, שמתי על הראש מטפחת של סיון - רואים בתמונה.

http://www.hakolal.co.il/195666/%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%96-%D7%95%D7%90%D7%99 %D7%A7-%D7%94%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D

סיון צופה על ברצלונה. רואים את הקתדרלות

רואים את מגדל התקשורת המיוחד של MontJuic

הרכבל שלא עלינו ולא ירדנו איתו

בדרך למטה

סיון קנתה סנדלים איטלקיות (התפרקו ביום הראשון בישראל אבל לפחות היו טובות לטיסה) ובגד ים ספרדי בחנות ברחוב של
בית המלון. נכנסנו לחנות כי בגד הים קרץ לנו בחלון הראווה והיה רשום שיש עליו "מבצע". המוכרת לא הבינה אנגלית,
עם פנטומימה הצלחתי לשאול איפה אפשר למדוד והיא לקחה אותנו לתא מדידה, ספק מחסן אחורי.
מכיוון ששכחתי להביא כובע והיום ממש הראה שאני צריכה כובע נכנסנו לחנות של כמו "הכל עד 10 ₪" ומצאנו כובעי קאובוי
יפים אחד לסיון חום כהה ואחד לי יותר בהיר. ואכן השתמשנו בהם ביום חמישי – חשוב מאד.

החנויות כאן מאורכות. בחזית נראות קטנות ואז נכנסים ומגלים שהן ארוכות עם הרבה סחורה. המחירים סבירים,
דומים לארץ ויש גם זול יותר.

במכולת ליד המלון קנינו לחמניות וגבינה משולשת ונקניק לעשות סנדוויצים למחר. ומים כמובן.
לפתע ראינו זוג פותח לוקר בכניסה לחנות (צרכניה) ומכניס שקיות נילון לתוך הלוקר ונכנס לחנות לקניות.

מצד ימין הלוקרים

מעבר החצייה הכי קטן שראייתי עיצוב סגרכפיטו בפלאסה דל פי

העיר לא בנויה למכוניות לכן יש הרבה אופנועים ואופניים.

בכללי המסעדות נפתחות בשעה מאוחרת בערב יחסית להרגלי האכילה שלנו, הרגשנו רעב. אכלנו במסעדה ליד המלון. שם אף אחד לא דובר אנגלית – אפילו לא קצת. אבל יש תמונות ברורות בתפריט.
הפעם אכלתי פאיה אורז שחור עם צדפות וקלמרי. ממש טעים. לאחר מכן, אבי סיפר לי שהשחור הוא הדיו מהדיונון.

יום חמישי 8.05.08 מזג אוויר ממש יפה ונעים -הנסיעה ל- Monserat.

נסיעה אל אזור הרים ב-1,236 מטרים גובה.

ארוחת הבוקר הייתה אמורה להיפתח ב 7:00 התייצבנו לפני הדלת, אבל היא לא נפתחה. לאחר 5 דקות הגיע זוג צרפתי נחמד שנעמד איתנו. הם הגיעו עם הרכבת מצרפת – רכבת לילה ואז מרוויחים לילה במלון מגיעים ב 9:00 בבוקר מטיילים, לנים בבית מלון לילה, מטיילים ואז חוזרים שוב עם רכבת לילה הביתה לצרפת. טוב הייתה לעובדי חדר האוכל פשלה וב7:15 הם בקושי הצליחו לפתוח את הדלת מרוב לחץ וגם כמעט נפלו במדרגות, כי רצו, כדי להספיק את הזמן שחסר להם. אבל למה דווקא ביום שחשוב לנו הזמן? אכלנו ממש מהר כמעט נחנקנו כי מיהרנו למטרו. בסופו של דבר הגענו ממש מהר ולפתע ב 8:15 נכנסה רכבת שהחליפה לשלט R5 – הרכבת שלנו. היינו במבוכה כי ידענו שהרכבת יוצאת רק ב 8:36 אבל היו עוד אחרים בעיקר 2 בחורים מישראל שעלו וראינו שהיא עוצרת בתחנה שאנחנו צריכות. ממש מוזר כי הרכבת הזו לא רשומה בשום מקום רשמי של התיירות. הבחורים האלה גם לא התרשמו במיוחד מרחוב הרמבלה – אמרו שזה כמו שדרות רוטשילד. טוב אני לא יודעת מה זה אומר (שד' רוטשילד). הם ירדו לרכבל, שחשבנו
שקנינו כרטיסים אליו, אבל פתאם לא היינו בטוחות (וכנראה שזה כן היה כלול).ירדנו בתחנה הבאה והמשכנו ברכבת הסלעים
שהיא יפה מאד. החלונות גדולים ונקיים ורואים נהדר.

הגענו למנזר שנראה צנוע מבחוץ. חיפשנו מרכז מידע. מצאנו אבל הבחורה שם הייתה אדישה למדי, בקושי דוברת אנגלית ואינפורמציה -
לא משהו מועיל. מצאנו שביל עולה והתחלנו לטפס. באמצע העליה פגשנו זוג ישראלים שלא היה להם ברור לאן ללכת והאם להמשיך.
נראה לי שבגלל שאמרתי שהמליצו לנו על הליכה רגלית (איגור בירמן) ושאנו ממשיכות הם באו גם. כך בעצם המשכנו איתם.
גילינו שיש אפשרות לעלות עם הרכבת יותר גבוה ואז רק להתחיל במסלול הליכה. אבל לא היינו בטוחות איזה מסלול לקחת.
ההוראות רשומות בצרפתית - ראינו זוג צרפתי שהתלבט האם ללכת – שאלנו אותו עם ידים וכמה מילים באנגלית והבנו שהמסלול שאנו
נמצאים בו הוא מעגלי וזה בדיוק מה שהתכוונו לו. בסופו מגיעים למנזר אז הבנו שזה המסלול שרצינו.
המסלול באמת יפה מאד וכיפי. הגענו לפיצול צד אחד עולה וצד אחד מתחיל לחזור – ירידה. הישראלים בחרו לרדת, כי חשבו עוד להספיק
למקהלה במנזר בשעה 13:00 אנחנו בחרנו לנסות עלות – מצאנו פינה מוצלת עם משב רוח נעימה ונוף ואכלנואת הסנדוויצ'ים
והקורנפלקס שלקחנו מארוחת הבוקר במלון. הנוף יפהפה עם סלעים מעוררי דמיון. לא עלינו עד הסוף וחזרנו.
המון המון מדרגות. זה היום עם הכי הרבה מדרגות שחוויתי בחיים שלי.

רואים את המנזר

מאד בולט בספרד קבוצות התלמידים שלוקחים אותם לטייל. גם למנזר והסביבה.

הכנסייה מבפנים ממש מפוארת מאד. הוויטרז'ים הפסלים הכל. היה שם בחור צעיר לבוש בשחורים כאופנוען שישב והתייחד עם ישו/מריה.
אח"כ במקרה היה לפננו במדרגות העולות למדונה השחורה. כשהגענו אליה הוא נישק אותה ועשה טקס איתה כך שהיה לנו מעניין
"איתו" עשיתי עצמי הכי קטנה כדי לא להפריע.

מחוץ למנזר הגיעה קבוצת תיירים ושאלו אותנו משהו באנגלית (כי כאמור המודיעין היה גרוע) וענינו שאנחנו לא יודעות אז הם אמרו
משהו לא כל כך יפה בעברית (לא זכור לנו מה). סיון ענתה על כך בעברית וגרמה להם להרגיש לא נעים...
ירדנו לVILA , ירידה ממש קצרה יש עוד מסלולים יפים רגליים אז לא לזה התכוונו באותו רגע ועלינו מיד חזרה וזה עלה לנו בפיספוס של
הרכבת חזרה לברצלונה – לא נורא. חזרנו לתצפית המנזר וסיימנו את הסנדוויצ'ים והמים.
ברכבת חזרה היו שני ספרדים אחד מבוגר ואישה יותר צעירה שלא סתמו את הפה ממש שיגעון איך אפשר לדבר כל כך הרבה. על כל
תחנה ומראה היה לו מה לספר – בספרדית כמובן. היינו עייפות לכן שוב הלכנו למסעדה של אתמול. שמחו לראות אותנו ובעלת
הבית הצליחה להסביר לנו שהיא מצ'ילי וכך גם יש המסעדה מושפעת מזה. כששמעה שאנחנו מישראל היא חייגה מהטלפון הנייד
שלה אל החברה הישראלית שלה ונתנה לסיון לדבר איתה. היא אמרה משהו שנשמע "פאקו" אבל לא הבנו מה הכוונה. רק למחרת
הבנתי למה המילה נשמעה לי מוכרת – זה השם של כלב ז"ל של דב פליישמן.... נתנו לנו התפריט עם התמונות – ועל מה שאין
כמו השרימפים היה כתוב NO (זה מה שרציתי לאכול גם בערב קודם) הפעם אכלנו סטיק חזיר מאד טעים באופן מפתיע ואולי לא,
כי בטח סטייל דרום אמריקה?

יום שישי 9.05.08 גשם קל - פארק Güell

בבוקר נסענו באוטובוס קו 24 שהיה מוצלח מאד לצפון ברצלונה לפארק גואל.

הפארק הציבורי המפורסם ביותר בברצלונה, פרי תכנונו של גאודי. נבנה בין 1900 ל 1914. הוכרז כמקום מורשת עולמית ע"י Unesco.
המתחם הגדול הוא אוסף של גנים ורחבות בילוי, יצירות אמנות, פיסול וארכיטקטורה. הפארק נמצא בנקודת תצפית מצוינת ממנה

רואים את כל העיר. הפארק איכזב אותנו יחסית לפרסומו. הטעם של גאודי לא משהו. יותר מוצלח מה שהוא מעצב ללא צבע/מוזיאקה.
הפארק נפתח בשעה 10:00 ומרכז המידע רק בשעה 11:00 – היגיון ספרדי. מזל שהתחלנו את הסיור מוקדם, כי הגיעו המון אנשים.
מה קורה בעונת התיירות? – לא נראה שאפשר לראות משהו מרוב אנשים. עקב מזג האוויר המעונן לא נראה הנוף שמן הסתם היה צריך
להיות יפה משם. יצאנו די בבריחה מההמון לדרך למטרו.

מבט מלמעלה

רואים את הרטיבות

החנות במקום והיציאה

בדרך סיון קנתה מטריה, כי זו שהביאה נשברה. המשכנו ואז שוב הייתי צריכה לשירותים וזה היה מזל, כי ראינו בית קפה שמזכיר קצת
את בתי הקפה בארץ. מודרני נקי ומסודר – החלטנו שמתאים לנו קפה בשלב זה. התיישבנו. בזמן שהלכתי לשירותים סיון למדה על
המלצר שהוא ממרוקו הוא שאל אותה האם היא יודעת ערבית (כי הרי היא מישראל). בזמן השתיה שמנו לב שעל הכוסות והצלחות
ושקיות הסוכר רשום שי בכתב יד עברי, למעשה זה I L גרפי שה I כל כך קטן שנראה לנו כיוד. החלטתי שאני צריכה לקנות כוס וצלחת
כמתנה לשי. לך תסביר דבר כזה מבלי לדעת ספרדית ולמי שבקושי יודע אנגלית - אבל לפחות ידע קצת (בניגוד לרוב האנשים)
שאלתי אותו האם הוא יודע גרמנית אבל לא..בתחילה חשב שאני שואלת למחיר של הקפה, סיון קלטה את האי הבנה והסבירה לו.
כשהוא הבין את העניין של האותיות בעברית הוא מאד התרגש ושאל מה המשמעות בעברית. הוא הלך לבוס שלו להסביר לו את הבקשה.
הבוס חייך והלך לביג בוס – האישה.
בסופו של דבר ארזו לנו יפה – עלה 5 יורו. המלצר הביא מלא שקיות סוכר "אמר שי שחור שי אדום" השארנו טיפ שמן כי באמת נהננו.

בקפה שי

עם המטרו הגענו לפארק המבוך Parc Laberint

פארק המבוך ניצב במעלה הגבעה כ- 5 ק"מ צפון-מזרח ממרכז העיר. בנייתו של הפארק הסתיימה בשנת 1808 ושופץ במאה ה-20.
הפארק מפורסם במבוך שנבנה מברושים גזומים והוא נמצא בטרסה התחתונה. ירד גשם היינו עם מטריות ולבד. היה מקסים. היינו היחידות
שם כך שהרגיש לנו פרטי בהחלט. ממש עשה לנו את היום. באמת לא ברור מדוע המקום פחות ידוע. יש לו ממש הרבה חן
ויופי עם פינות חמד. והמבוך חמוד. הגשם לא הפסיק אבל לא הייתה רוח.

השיחים גזומים בצורת כורסאות ושולחן

בערב נסענו לראות את המזרקות אבל נחלנו אכזבה כי לא הייתה מוזיקה רק צבעים. רק אחרי שכבר הייתי בחזרה בעבודה ואייל ציוני
חזר מביקור משפחתי שם, הבנתי שהמוזיקה מתחילה רק ב 21:30. ממש טמטום שלא הסבירו לנו את זה. בכל אופן היה כבר
גשום מאד והתחיל גם קור אז התקפלנו משם. אני הייתי מאד מאוכזבת שלסיון לא יצא לראות מפגן מזרקות צבעוני עם מוזיקה יפה,
כי עוד יש לי את הזיכרון של מופע המזרקות בפארק בהמבורג. חווינו שמטריה ורוח לא מסתדר טוב. חזרנו במטרו למלון.

לצערנו הסתבר לנו שבערב שישי המקומות יותר סגורים מביום יום – פותחים כנראה עוד יותר מאוחר מכרגיל. אז כבר חשבנו לקנות בגט
ולאכול סנדוויצים (בבית המלון שבו שהיינו המסעדה סגורה בסוף שבוע). עם הבגט מקופל בתרמיל של סיון תוך כדי טעות בסימטה מצאנו
מסעדונות / בר עם איזה 6 שולחנות. נכנסנו ואכלנו - היה טעים. לקחנו את מנת היום – בשרים עם ארטישוק והקלמרי היה מעולה.
22 יורו לשנינו. המלצרית דיברה שפות, אנגלית טובה, צרפתית וספרדית. שינוי מרענן...

יום שבת 10.05.08 - גשם ללא הפסקה עם רוח

תכננו לראות את הבתים של גאודי. הצלחנו להגיע לאחד אבל היה כזה תור לכניסה בגשם ורוח שויתרנו ונסענו במטרו
(במקום ללכת ברגל) לקתדרלה פמליה הלא גמורה והופתענו לטובה! מאד מרשימה. חשבנו להיכנס לתוכה, אבל שוב היה תור ארוך ומתפתל
מסביב לבלוק בגשם ורוח. גשם די חזק. לא יכולה לתאר לעצמי מה קורה בקיץ. סובבנו את הקתדרלה בכל הכיוונים תוך כדי כניסה לכל
חנות – מחנות לחנות כך נחנו מהגשם. החנויות נחמדות שם. שם קנינו מזכרות ומתנות. כמעט בכל חנות היו למכירה נילונים ללבישה בתור
מעיל גשם. מן מעיל גשם חד פעמי.

באמצע מראים כיצד הקתדרלה תראה בשנת 2025

משם נסענו לנמל חשבנו להיכנס למוזיאון הימי שמומלץ, אבל יום שבת וכזה תור השתרך לו, אמנם מתחת לגג, אבל יש רוח ולא נעים

אז ויתרנו ובריצה הגענו לקניון שהסתבר שהוא יפה מרווח מודרני עם נוף בכל קומה לנמל. החלטתנו לנוח עד שנהיה רעבות וגם

נאכל שם. שם קניתי חולצה עם שרוולים ארוכים ממש מתאימה במחיר טוב (סוף עונה).

נכנסנו לאכול ברשת מסעדות שמשרד התיירות של ברצלונה פירסם באחת המפות שנתנו אינפורציה. Fresco Co restaurante

שבאמצע השבוע עולה 8.30 ובסוף שבוע 9.95 וזה אכול ככל יכולתך – ללא בשר. סלטים (שהיה לנו חסר בימים האחרונים) פירות.

פיצות טעימות מאד. מרק בצל ומרק אספרגוס שמאד התאים למזג האוויר. אורז ועוד. קינוחים, קפה ומיץ אחד כלול. מתפקד מאד

ביעילות ובהחלט נהננו.ממקום ישיבתנו ראינו כיצד האנשים מתמודדים עם מזג האוויר בחוץ. הבעיה – הרוח.

מטריות לא יעילות וכל הפחים בחוץ התמלאו במטריות שבורות. בסופו של דבר גם המטריות שלנו הצטרפו לפחים. של סיון קודם
(חיים קצרים של יממה).

בקומה גבוהה יותר התיישבנו למנוחה והיה נחמד לצפות בנמל, בספינות דרך החלונות וכן במעוף השחפים.

חזרנו עם המטרו רטובות כהוגן וכבר נשארנו במלון להתארגן למחרת. את נעלי ההתעמלות של סיון התקשנו לייבש למרות מייבש
השיער שעבד קשה. מזל שקנתה סנדלים והיה לה עם מה ללכת לטיסה.

יום ראשון 11.05.08 הנסיעה הביתה

מכיוון שזה סוף שבוע אז הפסדנו ארוחת בוקר (הצטערתי על פיספוס טעימה נוספת מבגט עם טונה), כי את דלתות חדר האוכל
פותחים לא לפני 7:30. המונית הוזמנה ל7:30 והגענו מהר וטוב לשדה שם לא ידענו לאן ללכת אחרי שחיכנו חצי שעה
במקום הלא נכון הגענו לפינה המרוחקת של אל-על. לפקידים יש המון זמן עובדים לאט ובנחת שמוציא מהדעת. נראה שקשה להם
להתרכז. החנויות וסכ"ה שדה התעופה בסדר גמור. הגענו לשער שלנו והכניסו אותנו ל"כלוב" את כל המטוס ללא אמצעים
כמו מים ושירותים. ממש חוצפה. לקח המון זמן עד שהעלו אותנו לאוטובוס כדי להביא אותנו למטוס. לפחות אנחנו ישבנו, היו אחרים
שנאלצו לעמוד כל הזמן הזה. במטוס היו לנו מקומות בעסקים (הודות לסוכנת הנסיעות) – מרווח ונעים.

שמנו לב שהמטוס לא זז הרבה זמן ולפתע התחלנו לנסוע ולנסוע עד שהיה נדמה שניסע כל הדרך לישראל. השלפוחית
לחצה כהוגן וסיון הצליחה לפרוץ לשירותים אחרי אישה אחרת שעשתה זאת (בשלב הזה אמורים לשבת לקראת ההמראה).
אני לא הספקתי כי הקברניט בדיוק אמר "2 דקות להמראה" אז כבר חיכיתי. שני מטוסים היו לפננו בתור.

הנוף הישראלי שנשקף מהמטוס היה יפה מאד. חבל שכשרציתי לצלם את מגדלי עזריאלי נגמרו הבטריות ועד שהחלפתי כבר
עברנו אותם. היה איחור של 35 דקות בנחיתה וזה אמר שאנו קרובים לנחיתה של רונן נביק ואין ברירה אלא לחכות לו ולא לנסוע ברכבת.
נפגשנו עם דויד הנהג ליד סטימצקי וחיכינו לרונן שחזר מלימודיו בבוסטון. אז יצאנו לדרך זיכרון יעקב – נשר – מעלות .
בכביש כברי-מעלות כמעט והייתה תאונה כשמכונית פנתה שמאלה כדי להגיע לצד השני מעלות - נהריה מבלי לבדוק
שאין מכוניות ממול. מזל שדויד הספיק ללחוץ ברקס חזק.